קליידוסקופ

אלוהים, אני גמורה מעייפות...

לא יודעת למה, אבל למרות שהלכתי לישון ב-5:00 לפנות בוקר, התעוררתי כבר לפני 11:00,

ולא ממש הצלחתי לחזור לישון.

הלכתי אתמול לראות את  X-men 3, והיה סבבה לגמרי.

למי שלא יודע, אני מתה על סרטים בכלל, ועל סרטי אקשן מלאי אפקטים בפרט.

זו לדעתי הסיבה שבשבילה יש בתי קולנוע... בשביל להנות מסרטי אקשן מלאי פיצוצים, מרדפים, קרבות וכו'... על המסך הענק, עם מערכת סאונד מפוצצת, עם האצבעות חופרות במושב בכל פעם שיש קטע "מקפיץ"... זו החוויה האמיתית של לראות סרט  J

אני מאוד אוהבת לראות גם סרטים בבית, על המסך הקטן, אבל אני מעדיפה לשמור את זה לסרטים שלא הספקתי לראות בקולנוע (בלית ברירה), או לסרטים שלא ממש משנה אם רואים אותם על מסך גדול או לא... וחוץ מזה, יש משהו בהליכה לקולנוע שממש עושה לי כיף.

אז הלכתי אתמול עם ידיד, וככה גם זכיתי לקצת ממנת החיבוקים שהייתי צריכה השבוע.

היה ממש כיף, ואני חייבת לציין ש- (א) סינמה סיטי ממשיכים להפתיע אותי בהצלחה המסחררת שלהם, וממש משמח אותי שיש סוף סוף מקום במדינה הזו שמתייחס לחוויית הקולנוע יחסית ברצינות (נכון שאנחנו עדיין רחוקים מלהיות כמו במדינות אחרות, שם יש קומפלקסים הרבה יותר גדולים ומושקעים של בתי קולנוע, אבל זו לפחות התחלה...), (ב) חיבוקים זה דבר חיוני. באמת. אני כזו "צומי" כשזה מגיע לחיבוקים. ו-(ג) יו ג'קמן בתור וולוורין בחליפת עור הדוקה הוא פשוט יצור סקסי להחריד! מצידי שיעשו איתו כל שנה סרט, העיקר שהוא ימשיך להופיע בדמות הסקסית הזו ולעשות לי נעים... (גררררר).

אז לגבי הסרט עצמו, אני חייבת להזהיר מראש שלא ממש מדובר בסרט "איכות".

בסה"כ זה עוד סרט קומיקס קיצי ומהנה, שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. באופן מפתיע הם לא נסחפו עם הפילוסופיה בשקל שלהם, לא היה מספיק אקשן לטעמי, אבל היה לא מעט, היו כמה הפתעות קטנטנות בעלילה (או שאולי אני פשוט לא זוכרת ממש מה היה בקומיקס המקורי?), ואפילו היה סוף טוב. כלומר, סוף טוב במובן של "סוף שלא גרם לי לרצות להקיא מרוב קיטש גועלי ודביק", ולא במובן של happy ending...

אני בדרך כלל הולכת לסרטים כאלה בלי יותר מדי ציפיות, ולכן נהניתי. מי שמצפה למשהו מדהים, אולי עדיף שלא ילך... זה לא היה סרט מוצלח כמו הקודמים, אבל מספיק טוב בשבילי... (כבר אמרתי שיש המון יו ג'קמן בתור וולוורין בחליפת עור?  J)

חוץ מזה, יצא לי לראות השבוע (בטלויזיה) גם את הסרט "זָאטוֹאִיצִ'י".

לא מדובר בסרט יפני שגרתי של מכות, והוא גם לא ממש דומה לז'אנר ה"נמר, דרקון" שכל כך התחבב על האמריקאים בשנים האחרונות (שאותו אני דווקא לא מחבבת באופן מיוחד). אבל היה סרט טוב. היו שם כמה קטעים הזויים לגמרי (במובן המצחיק של המילה), וכמה קרבות מרשימים למדי, וגם כמה צילומים איכותיים ויפים במיוחד.

מי שאוהב סרטים יפניים, אני ממליצה. נהניתי מאוד.

ולסיום, מי שמסתדר עם הטעם המוזיקלי שלי, תקשיבו לשיר Chasing Cars של להקה בשם Snow Patrol.

אתמול, לפני ואחרי הסרט, מצאנו את עצמנו שוכבים על חוף הים, מחובקים, מדברים על החיים, על כל מיני דברים, מקשיבים לרחש הגלים ומסתכלים על כל הכוכבים בשמיים, וכל הזמן התנגן לי בראש השיר הזה, עם הפזמון שלו בעיקר...

"…If I lay here, if I just lay here would you lie with me and just forget the world?…"

שתהיה שבת רגועה ומהנה...