קליידוסקופ

אז עבר עלי סופ"ש מהנה וחגיגי ומלא ארוחות משפחתיות ומאכלי גבינה טעימים, כמו שאני כל כך אוהבת.

ובכל זאת הצלחתי איכשהו לחלות.

אתמול קמתי עם כאב גרון טורדני, שאיכשהו הלך ודעך במהלך היום עד לרמה כמעט בלתי מורגשת.

אבל היום הוא חזר, ובגדול... (מה טוב לעזאזל בלהיות חולה בקיץ?!)

התעוררתי עם חום, וגרון חסום כמעט לחלוטין, ומין תחושת עייפות/חולשה מעיקה שכזו.

ניסיתי לדבר באיזשהו שלב היום עם אבא שלי בטלפון ואפילו הוא בקושי זיהה אותי ולא הפסיק לצחוק על הקול שלי ברגע שהוא קלט מי המטרידה הפסיכוטית שמנסה ללחוש לו בטלפון (יופי אבא, נורא מצחיק...).

שלא לדבר על חלומות הזויים להפליא שחלמתי כל הבוקר, על גלי ענק שמטביעים אותי, ושלל דימויי צונאמי שכאלה.

חוץ מזה, כבר כמה ימים אני מסתובבת עם חשק עז לגלידת הקוקוס האהובה עלי כל כך (יותר מדי זמן עבר מאז הפעם האחרונה שיצא לי להתענג עליה), ודווקא אתמול ממש התאים לי לאכול גלידה כדי להרגיע את הגרון, אבל בסוף לא יצא... גם זה דורש טיפול מיידי.

מה שכן יצא אתמול זה פיוס.

נראה לי שהשלמתי עם חבר מאוד טוב, שהקשר בינינו התנתק לפני כחצי שנה מכל מיני סיבות.

בכל אופן, אתמול נפגשנו אחרי הרבה מאוד זמן. ודיברנו.

ונראה לי שיישרנו את ההדורים.

וזה מאוד משמח אותי  J

ולסיום, קריזה קלה...

סוף סוף הצלחתי להתקדם עם הקריאה של "אם יש גן עדן", של רון לשם. וממש נהניתי, והתחלתי להיכנס לתוך הקצב של הספר, והגעתי כמעט עד הסוף... רק כדי לגלות שחסרים המון עמודים בסוף הספר!!!!

איזה עצבים!!!

(המקבילה היחידה שהצלחתי לחשוב עליה, כדי לתאר את תחושת התסכול, היא כמו להיתקע בשירותים ולגלות שאין נייר טואלט רק אחרי שכבר מאוחר מדי...) אז עכשיו, באמצע השוונג של הפיתה, אני נאלצת לחכות עם סיום הקריאה עד שיזדמן לי לגשת לחנות הספרים בה רכשתי את הספר על מנת להחליף אותו... זונות!

מקווה שחגגתם כהלכה את שבועות, ושהתחיל לכם השבוע עם הרבה חיוכים  J

שלא תתקעו בסוף קריאת ספר מול עמודים לבנים לגמרי....