I am covered in skin
No one gets to come in
Pull me out from inside
I am folded, and unfolded, and unfolding
I am
colorblind
Coffee black and egg white
Pull me out from inside
I am ready
I am ready
I am ready
I am...
Fine
(Counting Crows / Colorblind)
"אני יודעת שלאורך השנים האחרונות עברתי כמה מערכות יחסים, חלקן טובות יותר, חלקן פחות, ותמיד היה חסר לי בהן משהו מאוד בסיסי מבחינתי. הייתה חסרה לי כתף. הייתה חסרה לי איזושהי יציבות. הרגשתי שאני לא זוכה ל"תמורה מלאה" למה שאני נותנת. משהו בגישה של בני הזוג שהיו לי גרם לי להרגיש שאני לא יכולה באמת להישען עליהם.
הם תמיד גרמו לי להרגיש שהם קצת "נידפים ברוח"... שיותר מדי קשיים או בעיות יבריחו אותם כי הם לא מסוגלים להתמודד, או לדבר על דברים בצורה פתוחה לגמרי ובוגרת.
אני לא בטוחה שזו פרשנות מדויקת של הדברים, אבל ככה הרגשתי. הרגשתי שאין לי באמת פרטנרים במלוא מובן המילה. שיש דברים, לא בהכרח קריטיים, שפשוט "ישברו" את מערכת היחסים שלנו, או שאני לא יכולה לדבר איתם על הכל כי הם לא יבינו ולא ידעו איך להתמודד.
ואני לא רוצה את זה יותר.
אני רוצה בנזוג שידע להתמודד איתי, על כל היופי והקושי בזה.
שלא יפחד ממני, שלא יפחד להגיד לי את האמת ולהתמודד עם הדברים שאני אומרת גם כשזה לא בהכרח קל. שיהיה יציב לצידי. שיהיה חזק, מנטלית. מישהו שידע להרעיף חום ואהבה גם ברגעים מורכבים ורגישים וכואבים. שידע "לפרוק" אותי מהנשק שלי בחיבוק, בנשיקה, במבט. שלא יירתע מהציניות הקשה שלי לפעמים, שילמד לצחוק ממנה במקום להיבהל ממנה. שידע לזהות את סף השבירה שלי, ומתי אסור ללחוץ עלי יותר. מישהו שיהיה מודע לרגישות שלי ויזהר עלי. שיעריך את הדאגה והאכפתיות והחום שלי, את המחוות הקטנות שלי.
אני רוצה מישהו שיכבד את הפרטיות שלי ואת הרצון שלי להיות עם עצמי לפעמים, אבל שידע להתמודד עם הרגעים בהם אני כן צריכה תשומת לב ויחס וחום ופינוקים. מישהו שידע לרגש אותי מבלי להביך אותי. שידע לתת לי לצמוח ולהתפתח ויקבל אותי כמו שאני מבלי לקצץ לי את הכנפיים... שידע לשבת איתי ולשתוק ולהנות מזה, להנות מחיבוק פשוט בלי מילים, להתרגש מלילה שלם של נשיקות מתוקות וליטופים רכים, ממוזיקה נוגעת.
אני רוצה לצידי גבר שיעמוד בקצב שלי, שיאתגר אותי, שירתק אותי עם אופן החשיבה שלו, שיצחיק אותי וידהים אותי כל פעם מחדש, שיסעיר אותי במיטה, שיגרום לי לאהוב את מה שאני אראה משתקף בעיניים שלו, שירגש אותי, שיטריף אותי רק ממגע קל של אצבע.
גבר שיזדהה עם החלומות שלי או לפחות יקבל אותם, שייצר בי חלומות נוספים, שיבנה בי אמון והערכה כלפיו, על מי שהוא ומה שהוא עשה עם החיים שלו, שלא ישעמם אותי, שיתקשר איתי בכנות. שיאמין בי ויאהב אותי."
(מתוך מכתב שכתבתי לפני כשנה וחצי, ועדיין, מרגיש לי כ"כ נכון ורלוונטי גם היום)
זה כל כך הרבה לבקש?