קליידוסקופ

את הכתיבה של דנה ספקטור תמיד אהבתי.

יש משהו נורא אמיתי ואמיץ, עד כדי בוטות, ביכולת שלה לחשוף את כל החולשות שלה ואת כל הנקודות הכי פגיעות שלה, והכל בצורה הומוריסטית וצינית, שרק מוציאה אותה כנה ומשעשעת, ולא מורידה מכבודה כהוא זה.

חוץ מזה שהיא שנונה בצורה מעוררת קנאה ממש.

פעם, מזמן, כשהייתי כותבת קבועה באיזשהו פורום, היא כתבה שם משהו בעילום שם, והגבתי לה, וזכיתי ממנה לכמה מחמאות שעד היום אני נזכרת בהן בחיוך ובגאווה, שדנה ספקטור החמיאה לכתיבה שלי  J

(גיליתי שזו היא קצת אחרי שהגבתי לה, וזה היה מאוד משעשע, הגילוי).

השבוע היא כתבה (במדור שלה בידיעות אחרונות) משהו שממש תפס אותי.

את הטור השבועי שלה היא פתחה בכתיבה על בלוג "המשחטה", ומשם היא כבר פיתחה את זה לכיוונים רחוקים יותר.

אני לא מתכוונת לדון כאן בנושא הבלוג המדובר, מכיוון שהוא ממש לא הפואנטה מבחינתי.

הוא לא הבעיה בעיני, הוא רק הסימפטום של הבעיה האמיתית, שהיא הדרך שבה בחורות, או יותר נכון ילדות, "בוחרות" להציג את עצמן לעולם, והדימוי המיני הבוטה שהן מסגלות לעצמן.

דנה כתבה:

"ומה קורה למי שבנתה מעצמה בובת מין עוד בטרם יבש לה היודה לוי על השפתיים? ובכן, התיכוניסטית המתאמצת הופכת להיות כוסית מתאמצת. אלפי מילים כבר נשפכו על גדודי הערומות ברחובות, אבל בניגוד לעמיתיי הגברים, אין לי שום בעיה עם נשים במכנסי חריץ שופכי בטן. להיפך, אני מבינה אותן היטב. זכורה לי היטב התקופה שבה נשבעתי לעצמי שאני אתלבש אחרת. התחלתי להגיע למסיבות בחצאיות עיפרון ובחולצות כותנה מכופתרות. ומה, מישהו ניגש אלי והתעניין "מי את, ליידי מסתורית ומהוגנת? איך אני אוהב את המלמול המרומז של חצאית הקלוש על ירכך"? ברור שלא. במקום זה הפכתי בשניה אחת לשקופה. ואיך לא, כשהמועדון היה מלא באשכולות של בשר ערום?

לא, מה שמטריד אותי זה דבר אחר לגמרי. לראות איך, לאט לאט, הסקס שלנו מאבד גוונים.

כיום יש רק דרך תקנית אחת להיות סקסית, רק תלבושת אחידה אחת. אני יכולה לדקלם מתוך שינה את כל הדרוש: שדיים-גדולים, בגדים-קטנים, פה-של-בבונה-מחזרת. ומה שהכי גרוע, שאפילו אסור לי לבחור. היום אני כבר לא יכולה לצאת למקום בילוי "רק" עם חצאית מיני. המתחרות שלי יאכלו אותי בלי מלח. אם אני רוצה שיהיה לי סיכוי, אני צריכה להוסיף גם חולצת בטן, פוש-אפ וקבקבים סקסיים. אה, שכחתי, גם מחשוף תחת.

אנחנו לא עושות את זה כדי להתריס. אנחנו עושות את זה כי אנחנו פוחדות, כל כך פוחדות להפסיד.

יש כל כך מעט גברים נורמליים בחוץ, המשפחה הגרעינית מתפרקת, אז מה עושים במלחמה כזאת? לובשים את המדים החדשים. בזמנו דיברו הרבה על גל הפוליטקלי-קורקט, על כמה הוא מזיק לדמוקרטיה. היום יש משהו מסוכן הרבה יותר: הארוטיקלי-קורקט. ומי הקורבנות המיידיים של הארוטיקלי-קורקט הזה? לא בהכרח אנחנו. קודם כל, ולפני הכל, הגברים.

בינם לבין עצמם הם יודעים שאין נוסחא אחת לסקסיות. הרדאר הקטן בין הרגליים שלהם מאותת להם את זה כל הזמן. חלקם נמשכים בסתר לשמנות/ מבוגרות/ שטוחות/ גמדות קטועות גפיים. ככה זה עם סקס, זה דבר בלתי מוסבר. רובם בכלל נמשכים לניואנסים. לדרך שבה היא מרימה את שערה וחושפת את ארץ העורף הענוגה שלה, אולי לצורה שבה היא מתיישבת בבית קפה ולא מודעת לזה שהכתפייה שלה נשמטה. ולאט לאט, אנחנו לוקחות מהם את הניואנסים האלה. אין מקום לדקויות במדי הסקס החדשים. רוב הנשים שמתלבשות חשוף יכולות לזוז רק בדרך אחת - לא בנוח.

כשנציגה של הצבא הערום מתיישבת בבית קפה, היא תמיד תעשה את זה כמו פינוקיו נוקשה. יד לחולצה, שלאק, לארגן את הציצי בתוך הפוש-אפ. עוד יד לג'ינס, שלאק, לשלוף את הפס של התחתונים. לאורך כל הקפוצ'ינו היא תזוז ותזוע באי שקט משווע, כי מיניות מתפרצת זה אחלה, אבל לא כשהיא נופלת לסלט..."

אח"כ היא מוסיפה וכותבת:

" ויש כל כך הרבה סוגים של מיניות, כל כך הרבה סוגים של נשים אטרקטיביות. הבימבו והאישה הסקסית, למשל, זה ממש לא אותו דבר. בימבו זו אחת שאתה רוצה לקחת אלים וחזק, רצוי עם שק חום של מקדונלד'ס על הראש, שתדע לה. כשגברים רואים את כריסטינה אגילרה הם מסננים לעצמם: "מה הייתי עושה לה, לשרלילה הקטנה". אישה סקסית, לעומת זאת, זו מישהי שאתה רוצה לראות את הפנים שלה כשהיא גומרת. לראות איך כל הסוד המאופק הזה נפתח בבת אחת. בסקסית אמיתית, נניח סוזן סרנדון, תמיד יש איזו תיבת נגינה רחוקה שמנגנת. אתה לא רואה אותה כשהיא משכלת את ברכיה, אבל אתה יודע שהיא שם. גברים שומעים את הצלילים הדקים האלו, הם לא צריכים את כל ההרעשה האווירית של המיני. אבל זה בדיוק מה שהילדות עם המדים הצועקים לא יבינו לעולם".

ואני כל כך מזדהה עם מה שדנה כתבה, עם ההבחנה הזו בין מיניות ילדותית ומתפרצת, שרק מעידה על חוסר הבשלות של הילדה שעוטה אותה על עצמה כמו טווס יהיר, לעומת המיניות האמיתית והבוגרת, שמעידה על עצמה בשקט, בלי רעש וצלצולים.

בתור בחורה מאוד מינית, אני לא חושבת שאפשר להאשים אותי בפוריטניות יתרה.

אני בנאדם ליברלי מאוד, בעיקר בכל מה שקשור למין ומיניות, וגם אני, בגיל 16 (ואפילו לפני) כבר הייתי שטופת הורמונים וחלומות על נשיקה ראשונה, סקס ראשון, חבר, ושלל דימויים ורדרדים...

ואני בהחלט בעד שכל אדם יעשה מה שטוב לו ומה שהוא מוצא לנכון לעשות.

אבל השאלה הנשאלת היא, באיזה מחיר?

דווקא בגלל ההיכרות שלי עם עולם הנשים מזווית כל כך אישית,

ודווקא בגלל הדרך שעברתי מאז גיל 16, בהתפתחות המינית שלי, ומתוך ניסיון של נשים סביבי שהכרתי לאורך חיי - דווקא בגלל כל זה, אני מוצאת את עצמי ממש מוטרדת לפעמים כשאני רואה איך ילדות מתלבשות ומתנהגות היום.

ומה שמטריד אותי כל כך בסוגיה הזו זה לא אם רואים להן את הבטן או לא, האם הן חשופות יותר או פחות. זה לא הלבוש שמשנה באמת.

זה הדימוי הכללי.

זה מה שהן משדרות.

ויותר מכל, זה הפער העצום בין הסממנים הפיזיים שלהן, לבין היכולות הרגשיות שלהן להתמודד עם ההשלכות של הדימוי שהן משדרות.

מטריד אותי לראות נערות רכות וצעירות כל כך משפריצות מיניות לכל עבר בגיל צעיר כל כך, באמצעים זולים כל כך, כשהגוף הפיזי שלהן מפותח ומצויד בכל סממני הבגרות המינית הנורמטיביים, בעוד שמבחינה רגשית, הן רחוקות מלהבין את ההשלכות של התנהגותן, ומבלי שהן בהכרח מצוידות בכלים הרגשיים המתאימים...

כואב לי לראות אותן נחפזות כל כך להתבגר בטרם עת.

בעיקר כשברור לי שרובן המכריע בכלל לא מבין שהן לא באמת עושות את הדברים האלה מבחירה חופשית ומודעת, אלא ממקום של כניעה לנורמות חברתיות, לחצים סביבתיים וכיו"ב.

וגם אם אני מסוגלת לגמרי להבין ממה זה נובע, אני לא יכולה שלא לכאוב את התהליך, ולקוות שמשהו ישתנה.

בנות, לאן אתן ממהרות?

יהיו לכן עוד שנים ארוכות לשחק את תפקיד האישה המפתה, לעשות סקס, להתאפר, להתגנדר, להתחבט בשאלות הרות גורל כמו "לשכב איתו בפגישה הראשונה - או לא?" וכיו"ב.

אבל הילדוּת שלכן לא תחזור לעולם,

ואת התמימות שאתן מאבדות, אף אחד לא יחזיר לכן.

אני יודעת, בטח יושבות עכשיו נערות בנות 16 וקוראות את זה ואומרות לעצמן "בוא'נה, מי זו הסבתא הזו, מי היא חושבת שהיא, אנחנו יודעות טוב מאוד מה זה סקס ויכולות אפילו ללמד אותה דבר או שניים".

ואני מניחה שגם לא מעט בחורים צעירים יקראו את זה ויצחקו לעצמם ויחשבו שאני מדברת שטויות ושהילדות של היום יודעות בדיוק מה הן רוצות ואף אחד לא מכריח אותן לכלום ומה נסגר איתי...

אבל תאמינו לי, ילדים וילדות, נערים ונערות, אני לרגע לא מזלזלת בכן/ם.

אני לא חושבת שבחורה בת 16 היא ילדותית או לא חכמה מספיק כדי לדעת מה היא רוצה או כדי לעשות סקס.

אין לי ספק שהמציאות של ימינו מכתיבה כללי התנהגות שונים מבעבר, ושדברים משתנים וכו'.

אני חיה באותו עולם שבו אתן חיות, ואני יודעת היטב כמה קשה להיות אישה אמיתית, בשר ודם, בעולם של דוגמניות וירטואליות שמרוחות בעירום כזה או אחר בכל מקום, דוגמניות שאפילו הן לא נראות במציאות כמו שהן נראות על גבי מודעת הפרסומת שממנה הן מחייכות חיוך מרוטש ומלוטש עד כאב.

אני יודעת כמה קשה לעמוד מול המראה ולשאול את עצמך האם את רזה מספיק או שכדאי לך לאכול קצת פחות כדי להוריד 2-3 ק"ג (למרות שאני שוקלת בסה"כ 58 ק"ג שמתפרשים על 1.76 מ'... ובכל זאת אני נופלת למלכודות האלה לא פעם ומייסרת את עצמי על זה), ואני יודעת כמה קשה להיות הבחורה היחידה בפאב שלא לובשת מחשוף עד הפופיק, בזמן שלכל הבחורות מסביב אפשר לראות כבר את הטחול וכל הבנים מסביב מריירים עליהן בהיסטריה...

אני יודעת כמה קשה לשמוע את החבר שלך מתלהב מאיזו דוגמנית שחיפית שמתלקקת על איזה יוגורט בפרסומת בטלויזיה, או מתלהב מאיזו פמלה אנדרסון עמוסת פרונט שניתחה את עצמה עד כדי פלסטיקיות מעוררת בחילה.

אני יודעת כמה זה קשה, ואני בעצמי נלחמת בשלל הדימויים שנזרקים עלי מכל עבר ומעוררים בי סימני שאלה לגבי המראה שלי, לגבי הדימוי העצמי שלי...

האם אני יפה מספיק? האם אני רזה מספיק? האם אני סקסית ומושכת מספיק בעיני גברים? למה שאותם גברים יסתכלו דווקא עלי כשמסביב שלל דוגמניות נוצצות ואידיאליות לכאורה?

זה קשה.

זה מאבק יומיומי כמעט, לא ליפול לבורות האלה, שהמציאות כורה לנו על כל צעד ושעל.

אבל זה מאבק חיוני, מבחינתי.

וכבר מזמן נשבעתי לעצמי שאני את המאבק הזה מנצחת,

למען השפיות שלי, למען הבריאות הנפשית שלי.

אתן עדיין ילדות-נערות.

ילדות יפות ומקסימות וחכמות, שנחשפות למסרים מיניים ולשלל לחצים חברתיים מכל עבר.

אבל אתן חייבות להיות יותר חזקות מזה!

יהיו לכן מספיק שנים להיות נשים בשלות ומפותחות ומיניות!

אל תאבדו את התמימות מוקדם כל כך,

אל תיכנעו במאבק הזה.

אתן יפות ומקסימות בדיוק כפי שאתן, לפני שחציתן את הקווים.

לפני שהתחלתן להתקשט בכל מסיכות האיפור הצעקני הזה ובפיסות בד זעירות שנקראות בגדים לדעתכן, לפני שהתחלתן לשרבב שפתיים ולעפעף בריסים ולחשוף את גופכן לעיני כל, בניסיון לשחק את דמות האישה המפתה והמתוחכמת....

בבקשה, אל תמכרו את עצמכן בזול.