לו ידעת איך כל נים
שבי ירא.
אני רואה את השדות סופגים גשמים,
אני שואלת את עצמי
מתי מתי יבוא יומי
להיקרא.
על מצע האדמה
תשוקה שלי הונחה.
אני שואלת את נפשי להיות ברוכה.
נותר גופי בצמאונו.
אתה יודע את חֻמוֹ ותמהונו
ועוֹצֶם עלבונו.
מכל נבט ועלעל
נוטף הטל
ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל.
אני נמשכת לתלמים,
אני הופכת רחמים ותחנונים -
חיים שלמים
כל נים שבי ירא.
(לו ידעת / מילים: רחל שפירא)
רחל שפירא היא ללא ספק אחת המשוררות האהובות עלי,
מעבר לעובדה שהיא אחת המשוררות (והפזמונאיות) היותר מוכשרות, פורות ומרגשות שידעה ארצנו הקטנטונת... איזה כיף שעושים כבוד לשירים שלה בכוכב נולד (עם ביצועים כל כך מוצלחים ומכובדים).
אני אשתדל לשים שירים שלה כאן בתקופה הקרובה.
סופ"ש קשה עבר על כוחותינו.
הוא כלל נסיעה מתישה לדרום והרבה עניינים משפחתיים, גילוי המצבה של סבתא שלי, שיחה קשה עד כאב עם אמא, והרבה מאוד בכי במהלכה, מכת שמש שגררה כאב ראש מטורף (או שאולי זה היה שילוב של הכל ביחד שהוביל אותי להרגיש כמו סמרטוט סחוט?), והרבה דברים שאני צריכה להספיק לסדר ולארגן לפני תחילת הלימודים, ומשום מה אני לא ממש מספיקה.
והיום, תוך כדי סידורי בלאגן בחדר, מצאתי מכתב שכתבתי לפני כמה שנים, וצבטה לי כ"כ שורה שכתבתי בו.
"אני לא "טובה" בלבקש אהבה והבנה"
כמה נכון.
כמה עצוב.
לפחות מתחיל שבוע חדש, ואיתו הלימודים.
האור שבקצה המנהרה...
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
