קליידוסקופ

החיים שלי זזים.

וגם הכל מסביב.

זה הזוי כל כך, שהחיים כאן במרכז נמשכים איכשהו כרגיל, בזמן שבצפון ממש נערכת מלחמה, והכל זירת קרב אחת גדולה, ואנשים נאלצים לחיות בפחד הזה, בסכנת חיים. אנחנו פשוט מדינה הזויה.

תוך כדי אני יושבת, מחוברת לחדשות די הרבה, ורואה את כל הדיווחים על מה שעובר על האנשים בצפון... חברים שלי מגוייסים למילואים כל שני וחמישי, אני דואגת לכל מי שאני מכירה מהצפון (חברים ומשפחה), וגם לכמה אחרים, ובכלל המצב הזה מעורר בי אי שקט.

קשה לי להביע את תחושת התסכול העמוקה שמקננת בי, על זה שאני כאן, ואנשים שיקרים לי נמצאים שם, ואין לי ממש דרך לשנות את זה, או לעזור בצורה משמעותית (אפילו לארח אנשים אני לא יכולה, כי הבית קטן ואין איפה, וזה בכלל מתסכל). שלחנו מזון וגם כמה צעצועים ומשחקים לאנשים במקלטים דרך מקום העבודה של אמא שלי (בי"ח וכל מיני מתנדבים מארגונים שונים שפועלים בו), אבל זה עדיין מרגיש כל כך מעט.

ובינתיים, כפי שאמרתי, החיים כאן נמשכים.

והחיים שלי מרגישים בתזוזה, וזו תחושה נהדרת...

אם אני צריכה להתמקד לרגע בעצמי ובתחושות שלי, אני בהחלט יכולה לומר שטוב לי, ושהחיים שלי סוף סוף מתחילים להיכנס למסלול שגורם לי אושר  (ואולי זה חלק ממה שמרגיש לי כל כך מוזר, שהחיים שלי סוף סוף נכנסים למסלול טוב בזמן שהמצב מסביב רק הולך ומידרדר?.... אולי מין אשמה "פולנית" על כך שאני מרגישה הרבה אושר בזמן שאחרים סובלים?...)

בלימודים נהדר, אני מתענגת על כל רגע  J

גם האנשים שלומדים איתי, גם המורות שלי, גם הדרך בה אנחנו לומדים, גם התוכן הלימודי עצמו.

זה בדיוק מה שקיוויתי ואף יותר מכך, וזה כמו חלום שמתגשם עבורי (למה כמו...? בדיוק!!), ואני מוצאת את עצמי מתענגת על כל רגע, מפנטזת על שלבי ההמשך, בהם אני כבר ממש אתחיל לעצב דברים אמיתיים לאנשים אמיתיים, ואז בכלל אני אהיה באקסטזה... J

בבית המצב איכשהו רגוע, או שאולי הוא לא בהכרח השתנה כמו שאני משתנה, ורואה את הדברים ממקום קצת שונה. אולי זה בגלל שעשיתי כל כך הרבה דברים כדי לשנות את החיים שלי, כך שהמצב בבית כבר פחות מפריע, כי יש הרבה דברים טובים מסביב. כנראה שהכל יחד...

מה שבטוח, הרבה מזה אני חייבת לפסיכולוג, שאיכשהו מצליח לסדר לי את הראש ועוזר לי להגיע לכל כך הרבה תובנות נהדרות וחשובות עבורי. בשיחות האחרונות שלנו ממש הרגשתי שעשינו פריצת דרך בדיאלוג שלנו ובאופן שבו אני מבינה את עצמי ואת המצב. וזה נפלא בעיני, שהצלחתי כל כך מהר להגיע איתו לדיאלוג כזה, אחרי פחות מעשר פגישות (אנחנו לא נפגשים כל שבוע, וגם זה טוב, שזה לא מרגיש אינטנסיבי מדי).

חוץ מזה, באמת שהכל טוב.

אני עסוקה רוב הזמן, ואני אוהבת להיות עסוקה, זה תמיד גורם לי להיות במיטבי.

בעבודה כיף לי, וזה דבר כל כך חשוב מבחינתי, שאני קמה בבוקר ולא מתבאסת ללכת לעבודה כי היא לא מעיקה עלי, ולא גורמת לי לבזבז אנרגיות שאני רוצה להשקיע בלימודים ובעצמי, והבוס שלי לא מפסיק לחלק לי מחמאות ולגרום לי להרגיש טוב עם הבחירה שלי במקום.

וגם מעבר לזה, מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אני לגמרי מרוצה מהדברים שעוברים עלי.

לקראת סיום, אני רק רוצה לספר שהייתי אתמול בתערוכת הסיום בבי"ס "מנשר" (המקום שאליו המשיכו רוב הסטודנטים מ"קאמרה אובסקורה" שהתפרק), כדי לראות את loola אהובתי מציגה שם, וגם חבר נוסף שסיים ללמוד והציג שם, ואני ממליצה בחום למי שמתעניין בתחום!

( Loola, מקסימה שכמוך, העבודה שלך נהדרת! והיה כיף לראות אותך, ובכלל אני נורא נורא גאה בך!  J )

אז מי שבעניין, לכו לראות, התערוכה עוד תהיה מוצגת שם בשבועות הקרובים, והיא בהחלט שווה הצצה, יש כמה עבודות מעניינות...