חודש נובמבר מגיע והלב שלי נעצר.
ברגעים שבהם יש לי את האומץ לעצור את החיים ולחשוב עליך,
הלב שלי מפסיק לשניה ממטלותיו ומתמלא בך.
בשניות הנדירות האלה אתה שוב כאן, מחייך אלי.
סינטימטרים ספורים בלב, קילומטרים שלמים פיזית.
עוד כמה אלפיות השניה הלב שלי יחזור לפעום, והחיים שלי יחזרו לרוץ.
אני עוצמת את העיניים ומדמיינת את החיוך שלך, את הריסים הארוכות והיפות
ואת הלחיים השמנמנות שלך.
לרגע ,אם אתאמץ, אשמע את הצחוק המתגלגל שלך.
הייתי נותנת הכל כדי לחזור לרגע הזה.
אבל אתה כבר לא כבול לצינורות, אתה רץ כמו ילד רגיל.
אתה הצלת אותי, ואני הצלתי זכרונות שבורים מהילד שהיית.
עוד שבועיים ימלאו חמש שנים והלב שלי יעצור לדקה.
דקה שבה הכאב יכריע אותי ויטריף את דעתי.
ובתום הדקה, בדיוק כמו באגדות, הכל יחזור לקדמותו.
אני אחזור ללימודים, לחברים, למשפחה.
אתה תחזור לאלוהים, תחזור להיות סמל של חוזק ושמחה.
סינטימטרים ספורים בלב, קילומטרים שלמים פיזית,
חמש שנים של אבל