עדכון קצר: (סתם כדי לא להיכנס לפה עוד חודש.. אז שיהיה..)

בלימודים - על הפנים, השנה היו לי הציונים הכי נמוכים שזכיתי לראות אי פעם.

נגמרו לי הכוחות פשוט. ונשארה לי עוד שנה שלמה.

בצופים - חוסר ההשקעה בא לידי ביטוי במצב הקבוצה.

חוסר ההשקעה מביא לחוסר סיפוק.

חוסר הסיפוק מביא להרגשה רעה.

והרגשה רעה בדבר שהכי אוהבים בעולם זה הכי נורא שאפשר.

בבית - כרגיל. אמא ואבא לא מפסיקים ללחוץ עלי שאני ירזה.

אני פשוט רוצה להרזות בטירוף ולהתמוטט מול עיניהם. מה הם יגידו אז?

באמת שנמאס לי לשמוע אותם.

ובכללי - פשוט באסה.

האושר מחיי נעלם.

למה אין איזה מישהו שיכול לבוא ולעשות אותי מאושרת?