סדין אדום הוא רק סדין

לא נראתה התלהבות, לא עונג, לא אושר, לא החמצה וגם לא עצב מעל אותה במה קרה, רק אותן מילים נוגעות ואישיות אחת מפוצלת שהיו די הצורך בכדי לעורר איזו נוסטלגיה ישנה שניסינו לשכוח.

כך קרה לי כשארקדי שר את אותן שורות- הראשונות שאיי פעם ציטטתי לאישה, ואת עוד בכלל היית ילדה:

"אחרי שהכל נגמר
מישהו נזכר לשאול למה?
וכבר היה מאוחר לענות או לשנות
ונותר רק לסקל את האבנים מן הרחובות
ואיתן לבנות הכל מחדש
כי הרי יש זמן.."

ובכל הצלפה חזקה במיתרי הבס עבר בי רטט המום וכאינסטינקט הייתי שולח יד אל המכשיר הקטן בציפייה שאולי מחכה לי הודעה כתובה ממך, שאולי גם את חושבת עלי עכשיו

ומתבדה.