ושוב אני יושבת כאן לבד בחושך שומעת מוסיקה ואז נכנסת לדיכאון.....
יעני אני לא יודעת אם זה דיכאון רציני אבל אני מתחילה לבכות בלי סיבה... מרגישה כאילו הכל נעלם ורק אני נישארת בחושך הזה של החדר ובוכה....
זה קצת מוזר אני יודעת אפילו בעיניי זה מוזר ואני לא מבינה למה זה ככה??? אבל זה כבר נמשך די הרבה זמן וכל פעם אותו סיפור: בוכה, חותכת ת'יד... בוכה, חותכת...
ואני לא מבינה למה??!! אולי בגלל שאני מרגישה בודדה באותם רגעים? או אולי אני מרגישה שכולם שונאים אותי? או סתם כי אני לא מרגישה כלום?!
אני לא יודעת... זה נשמע כזה דפוק יעני לבכות על כלום.. בלי סיבה מוצדקת... פשוט בוכה וזהו...!!!
פעם הייתי שומעת מוסיקה עצובה (לא דיכאון גועל נפש) אבל מוסיקה עצובה כזאת או יותר מדי שקטה שמוציאה ממני דמעות ועכשיו אני כבר לא שומעת ת'מוסיקה הזאת אבל אני בכל זאת בוכה... ואני לא מבינה למה?!?!?!
אולי אני סתם..?? סתם...?? כאילו פאק אני לא מבינה ת'עצמי....
אני לא יודעת מה עובר עליי יש ימים שאני ממש שמחה ויש ימים שאני ממש ממש ממש עצובה (רוב הימים זה ככה) ואני לא יודעת מאיפה זה בא לי בכלל..!!
באותם ימים שחרא לי אז אני מרגישה שכולם נגדי ואף אחד לא מבין אותי וכמה שאני יסביר לא יבינו...
עכשיו זה מה שקורה לי אני מנסה להסביר פה משו ואני מרגישה שאנשים לא יבינו בכלל על מה אני מדברת הם יגידו לעמצם: "קיצר מה הדפוקה הזאת חופרת פה על דמעות.... וכל השטויות האלה..." וכל מיני כאלה..!!
ואני יודעת שרוב האנשים שיקראו את זה, זה מה שהם יגידו כי בתכלס זה נכון, מה אני באה לחפור לכם פה על כמה שחרא לי בחיים כאילו מה זה מעניין בכלל??
יעני, אין, אני לא מבינה ת'עצמי....
קיצר עזבו יאללה....
אני ימשיך לשבת פה... ולחפור לאילונה על כל מיני דברים דפוקים שאני בעצמי לא מבינה אותם..!!
אז סלמאתת..!!!
ו..........
אני מקווה שהכל יהייה טוב..!!!
בעייייייייייייייייייייייי

-*איריסקה*-
:(