| 2/2006
 געגועים לעתיד
אני לא אוהב את העבר, הוא צפוי מדי ולא משתנה. גם את ההווה אני לא אוהב, הוא משעמם מדי. אני מתגעגע לעתיד, ולמה שהשארתי שם.
אני מתגעגע לחברה הראשונה שלי. היא הייתה ותהיה האהבה האמיתית הראשונה שלי. היא הייתה כל כך מדהימה. אני כל כך אהבתי אותה באותו זמן, זה קשה לאנשים שלא חוו כזאת אהבה להבין. היא גם הייתה הראשונה שקיימתי איתה אהבה, ולא סתם סקס בשירותים של מועדון זול ומסריח מסיגריות ומפאנקיסטים רוסים. עזבתי אותה אחרי ארבעה חודשים. נכון, היה לי טוב איתה, אבל הרגשתי שאני לא יכול להשאר במקום אחד כל כך הרבה זמן... לפחות זה היה בצורה יפה ואף אחד לא נפגע מדי.
אני מתגעגע לטסט שעברתי אותו. פשוט הדהמתי את הטסטר עם כישורי הנהיגה שלי. הוא לא ידע שהיו לי מורים טובים ביותר. אחד מהם היה אבא שלי שלימד אותי את חוכמת הדרך, ואת שלושת חוקי הנהיגה שלו. אותם אני שומר לעצמי וממלמל אותם לפני שאני נכנס לאוטו לנהוג. בבוקר שאחרי שהשגתי את הרשיון, הסעתי את שני חברי לתיכון שאנחנו לומדים בו. גם את אמא שלי, אבל זה בגלל שהחוק חייב אותי.
אני מתגעגע לחברים מהיחידה. הם האנשים הראשונים שהייתי יכול לסמוך עליהם בחיי. הכרנו אחד את השני טוב מאוד, ידענו מה המגבלות אחד של השני, כל אחד חיפה על השני בחייו. שמחנו ביחד על משימות מוצלחות, חגים ימי הולדת ודברים כאלה. היינו עצובים ביחד, בין עם זה על מות חברינו, ובין אם הדג של אחד מהיחידה טבע. היינו חברים יותר קרובים מאשר אחים. אני מתגעגע לתחושה החזקה הזאת של השייכות.
אני מתגעגע למנחה שלי בעבודת הדוקטורת. בחור כזה משעשע ומצוין בחיים לא פגשתם. וגם לא תפגשו. הוא היה, ויהיה מיוחד. ת'אמת, טכנית גם אני לא פגשתי אותו. היה לי פשוט כיף לכתוב את העבודה הזאת ולבצע את הניסויים האלה. בכל רגע נתון הייתי מוקף בחצי מליון דולר. משעשע לא?
אני מתגעגע לאישתי. פגשנו אחד את השני במועדון, בזמן הופעת פאנק והארדוקר. ראיתי אותה, היא ראתה אותי. היא לא חשבה שיש לי סיכוי איתה, אבל באותו רגע, כבשתי אותה. יצאנו לכמה פגישות, ואז התחלנו לצאת באופן קבוע, ויותר פעמים בשבוע. אחרי מספר שנים, ידעתי שאין גבול עד לכמה שאני יכול לראות אותה. אז ביקשתי ממנה להתחתן איתי. בסביבה רומנטית מאוד, איך היא יכולה לסרב? ואכן, היא לא סירבה. התחנתי איתה חצי שנה יותר מאוחר, בחתונה קטנה. הזמנו רק את מי שבאמת רצינו לחגוג איתם את המאורע הכי גדול בחיים שלי. מהצד שלי, הזמנתי את החברים הכי קרובים שלי מהיחידה ומהתיכון (שלא במקרה היו אלה שהסעתי אותם לבצפר), הזמנתי את ההורים שלי, ואת האח והאחות שלי. הזמנתי גם כמה חברים שהיה לי חשוב לחגוג איתם את החתונה שלי.
היא גם הזמינה את המשפחה הקרובה ואת החברים הכי טובים. זו לא הייתה חתונה גדולה במיוחד או יקרה במיוחד, אבל היא כן הייתה מיוחדת מאוד. כשעמדתי ליד הרב, ראיתי אותה הולכת לכיווני. היא פשוט הייתה יפיפיה. אני לא בקושי האמנתי שהיא עומדת להתחתן איתי. אחרי הברכות המסורתיות מצד הרב, הקראתי לה את הנדר שלי. את הנדר שלי כתבתי בעזרת כמה מהחברים הזיינים שלי, כי היו טובים מאוד ברומנטיקה ובהבעה עצמית.. תודות להם, אישתי לעתיד כמעט נפלה מהרגליים. זה היה ממש מרגש, והקראתי את זה עם הרבה מאוד רגש, כמו שהתאמנתי על זה. אחרי הקראת הנדרים, החלקתי את הטבעת על האצבע שלה. היא עוד הייתה מאוד נרגשת מהנדר שלי. עוד לפני שהרב אמר שכעת אני יכול לנשק את הכלה, היא כבר קפצה עלי ונישקה אותי. לא נשיקה כזו רכה ונעימה, אלא אחת פראית ומשתוללת. זו הייתה הנשיקה השניה הכי טובה שהייתה לי אי-פעם (הנשיקה הראשונה הייתה הכי טובה). שכחתי לציין שאת החתונה קיימנו בחוץ על גבעה. הסיבה שאני מציין את זה, מכיוון שבזמן שהתנשקנו, פגע בה ברק. השפתיים שלנו עוד היו צמודות, ואני הייתי היחיד שעוד מחובר לרצפה עם הרגליים. מיד אחרי שהברק פגע בי, התעוררתי.
זעקתי באימה, הזעתי כמו מטורף. אחרי שתי שניות, סקרתי את החדר שהייתי בו. הוא נראה לי מוכר משום מה. היה מחשב על שולחן העבודה, אז הדלקתי אותו, אולי אני אוכל לגלות מה קרה. אחרי הנצח שלקח למחשב לעלות, גיליתי שהתעוררתי שנים לפני החתונה. לעזאזל, חזרתי להיות בן 17!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
