| 6/2006
 נהרס לי הקיץ?
אחרי המחצית המאוד מוצלחת שהייתה לי, נכשלתי "רק" בארבע מקצועות. מחצית קודמת נכשלתי בחמש, אבל whatever.
אז הנה מה שהולך לקרות-
מבחני מעבר בספרות, אזרחות והבעה.
הבעה- אני לא דואג, כי נכשלתי רק כי לא הגשתי כמה דברים... (אני לא רוצה לשמוע או לראות אף מילה בנוגע לזה!)
ספרות... הממממפפף... המשפט הכי מתאים כאן זה "עקב עיצומים, האור בקצה המנהרה כבה"
ומה אם אזרחות? לא לחינם נכשלתי בזה "האור בקצה המנהרה זה הרכבת שדוהרת אליך במהירות"
יהיה לי גם קורס "מחצית שלישית" (איכס...) בהיסטוריה ב'. אחרי זה יהיה לי ציון מגן חדש ואני אגש לבגרות שוב.
הייתי אמור להיות בקורס של "קידום" לפסיכומטרי, אבל כנראה שזה ידחה למועד יותר מאוחר. כנראה למאה ה26.
ומה אם הטיול לטורקיה עם המשפחה? זה נדחה בשבועיים, וזה דיי עצבן הרבה אנשים. בינהם אבא שלי, אמא שלי, אותי ואת בת הדודה שלי שבאה איתנו.
ובנימה אופטימית זאת... (note the sarcazem)
יום שישי בבוקר אני, אמי ואחותי הלכנו לחדש ת'דרכונים האמריקאים שלנו.
תחנה ראשונה- קניון רחובות. לצלם תמונות ראש על רקע לבן. אז באותה הזדמנות גם קנינו סוללות AAA נטענות, לנגני הmp3 בבית.
אח"כ נסענו לקונסוליה האמריקאית בת"א.
עוד לפני שנכנסנו ראיתי את סידורי האבטחה המטורפים- שומרים על כל כניסה, המדרכה חסומה בעמודי ברזל עם שרשראות למעבר כלי רכב, גלאי מתכות חדשני, שיקוף רנטגן לחפצים, ואני דיי בטוח שהחלונות היו חלונות ממוגנים.
הבאתי גם את הנגן mp3 שלי בשביל שאני אוכל לשמוע מוזיקה בזמן שאני מחכה בקונסוליה. אבל לא... לקחו לי אותו בשמירה ושמו אותו שמירת חפצים.
גם את התיק של אמא שלי העבירו ברנטגן. נחשו מה השומרים ראו?
סוללות, קפיצים, ומעגל חשמלי. הם לא הסתפקו בהעברה ברנטגן, ודרשו מאמא שלי לפתוח ת'תיק שלה. שם היו הסוללות שקניתי מקודם, כמה עטים, ומכשיר כזה שמודד רמת חמצן בדם. נראה כמו מחדד ענק, אבל זה שווה כמה אלפי שקלים...
אחרי המון ביורוקרטיה ובילבולים מצד אמא, , וניסיון התנקשות של ילד בן שנתיים באחות שלי (שם לה רגל. זה עדיין מצחיק את אמא שלי), יצאנו משם, ואחות שלי גררה אותנו לנוקס, כי היא רצתה לקנות מחוך בפאקינ' 400 ש"ח. זה לא סתם 400 ש"ח, זה פאקינ 400 ש"ח.
בזמן שאחות שלי בילתה בנוקס, אני נכנסתי לחנות משמאל, היודע בשמה "metal shop". יש להם שם אוסף נרחב של דיסקים, פאצ'ים וחולצות. עד אותו יום, חולצת הלהקה היחידה שיש לי היא של יוסלסס איידי. ומתוך ה30 ומשהו חבר'ה שאני מבלה איתם, רק שתיים מעריכות פאנק, ואולי עוד אחד. וזהו!
אז קניתי לי חולצה של איירון מיידן. Virtual xi. שאותה אני לובש עכשיו.
יש לי עוד מה לספר, אבל אני בטוח שאתם לא תקראו את זה.
איזה יופי שאני לא שם עליכם?
סופשבוע הזה היה האזכרה של סבתא שלי. שנפטרה ב1989. חישוב קצרצר יגלה לכם שלא הכרתי אותה בכלל, אבל בכל זאת זה לא מנע את ארוחת הערב עם כל המשפחה. ורוב בני / בנות הדודים הביאו את החבר/ה שלהם, אורון הביא את אישתו, בשמת את בעלה...
למה אני מספר לכם אם כל זה? לראשונה מזה חודש שלם יש לי פואנטה!
יעל, בת דודה שלי, בת 19, הביאה את החבר שלה, מתי סבאטיצקי. נשמע לכם מוכר? הוא אחד מהגיטריסטים של אורפנד לנד. מי שלא מאמין לי, שיאכל חרא. פגשתי שביעית מאורפנד לנד!
טוב, כאן אני אפסיק להתלהב, ואסיים את הפוסט הארוך הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
