| 6/2007
בפיתחו של שבוע חדש: סיכום השבוע הקודם, סוף הלימודים, ושל
ביום ראשון הקודם, מיכל חגגה במזל טוב את יום הולדתה ה18. לכבוד זה, באתי אליה לראות איתה האוס, ולחגוג איתה ועם משפחתה את יום הולדתה. כשאני אומר "חגגתי", אני מתכוון לכך שאכלתי פרוסת עוגה של "דה לה פה", שתיתי קצת מיץ, וראיתי עם משפחתה "האוס". הבאתי לה את המתנה שקניתי לה - ספר של טרי פראצ'ט וניל גיימן, בשורות טובות ושני שוקולדים קטנים שעל אחד היה כתוב "יום הולדת שמח!" ועל השני "אני אוהב אותך!". לא יכולתי לישון אצלה, כמו שעשיתי עוד הרבה פעמים בעבר, מאז תחילת הקשר שלנו.
באותו הזמן, נרקמה מזימתי. ביקשתי מגלר את המסנג'ר של ולרי, חברתה הטובה של מיכל. ביחד, תכננו לה מסיבת הפתעה! המזימה יצאה לפועל ביום שישי האחרון, כאשר הרבה מאוד אנשים באו אלי בשביל לחגוג איתה את יום הולדתה, גם אם זה בחמישה ימים איחור. לאחר שהבאתי את מיכל, אני וגלר הורדנו את המחשב שלי לסלון, בשביל שנוכל לשמוע למטה מוזיקה. זה היה כאב ראש לוגיסטי להוריד את המחשב, ולהחזיר אותו בבוקר למקום. העכבר עוד לא התאושש, ואולי יוחלף אם מצבו יתדרדר. היה קצת כאוטי ובלגניסטי אתמול בערב, אבל לא נורא, בכל זאת היה כיף. זה המקום להודות לכל מי שהגיע ביום שישי לחגוג עם אהובתי. אז תודה לכם, בזכותכם עשיתם מסיבה טובה למעולה!
מסיבת יום ההולדת שלי לא הייתה כזאת טובה!
במהלך השבוע האחרון, אני ומיכל עשינו התערבות. בעקבות העובדה שהיא שלחה בחודש האחרון המון SMSים, היא נחרדת מהעובדה שהחשבון שיגיע בסוף החודש יהיה ממש יקר. לכן קיימנו את ההתערבות הבאה - אסור לה לשלוח SMSים עד יולי. היא שולחת, אפילו אחד, היא קונה לי אותו, ואם היא מצליחה לעצור בעדה ולא לשלוח אף SMS, אני קונה לה זוג חולצות של להקות שהיא אוהבת. גם אח שלה הצטרף להתערבות שלנו, ואם היא מפסידה, היא צריכה לבשל לו סטייק. אז שיהיה לך בהצלחה מיכלי!
ביום רביעי היה את טקס הסיום של המחזור שלנו בקציר - מחזור ל"ב 2004 - 2007.
בתחילת הערב, התכנסנו בכיתות שלנו עם ההורים, התלמידים וקרן שחל. שם הביאו לקרן את המתנות מההורים ומהתלמידים. לאחר מכן, כעשרה תלמידים בערך קיבלו תעודת הצטיינות. הם לא קיבלו על הבמה, כי הממוצע שלהם היה בין 85 ל90, ולא 90 ומעלה בשביל לקבל אחת על הבמה. קרן, למרות שהיא לא מאמינה באבני מזל, חילקה יחד עם ספרי המחזור אבן מזל לכל אחד, לפי מה שהיא מאמינה הכי מתאים לו. קרן השקיעה שעות בשביל לבחור את האבנים. אני קיבלתי היוליט. כתוב כחול על גבי צהוב בכתב ידה של קרן שהיא טובה לאנשים "מרחפים" על מנת לקרקע ולייצב אותם, מגבירה יכולת חשיבה אנליטית, זיכרון ודיוק, מגדירה מטרות ומסייעת בישומן. קרן גם אמרה מספר מילים על כל תלמיד, בשתי שורות מצחיקות על כל תלמיד, היא עברה על כל תלמיד לפי הרשימה השמית, ואמרה מה היא חושבת עליו. עלי היא אמרה "יגל היהודי הנודד / שחזר אלינו סופית בסמסטר ב". לאחר מכן, עברנו לכיתה ממול בשביל לאכול קצת ולהצטלם הרבה. אחרי כן, הלכנו לטקס סיום שהיה ברחבה הראשית בבית הספר, על הבמה.
אחרי חפירות רבות של המנהלות ושל ראש העיר, שוקי פיהרר... אה... פורר, הוענקו פרסי הצטיינות לכתריסר תלמידים מהשכבה, בינהם כהרבה מאוד מהכיתה שלי. שלא במפתיע, שי רבינוביץ' היה הראשון לקבל את הפרס. יצוין לטובה הזיכרון הצילומי שלו. הבנאדם יכול לזכור הכל. בהתחלה זה הטריד אותי, לא יודע למה, אבל עכשיו אני לוקח את זה ברוח טובה. שי, אתה מלך הזיכרונות, ואני מאחל לך שיהיה לך רק טוב!
אחרי הטקס הזה, היה גם מחזמר שהועלה על ידי תלמידי השכבה שלנו. רווי בבדיחות פרטיות על בית הספר, זה היה אחד המחזות הטובים שראיתי. עם איתמר בתפקיד מישני של מישה שקופמן, אחד שתמיד מתעלמים ממנו, הוא ביצע אותו באופן מעולה, וגם שר ממש יפה.
אחרי שנגמר טקס הסיום, הלכתי לבר שאנשים הלכו אליו. הבר היה ליד תחנת הרכבת. שם ישבתי עם נועם, בן, לוין וחברתו, אלה וביסטרי על בקבוק קגלביץ' לימון ומיץ אשכוליות. שתיתי שוט אחד בלבד כי אני נהגתי לשם. עד כה, לא נצפו תופעות לוואי כתוצאה מהשוט הזה.
היה נחמד בבר, בהתחלה. היה חם, היה מיוזע, היה המון עשן. רובו מהמכונה, אבל היו בפנים המון אנשים שעישנו. הגעתי הבייתה אותו לילה בשלוש לפנות בוקר.
היום בערב יש את הנשף סיום. וזהו זה, כך נגמר הסיפור שלי בתיכון קציר.
הסיפור שלי בקציר התחיל בקיץ 2004, לפני שעליתי לכיתה י'. אני ממש רציתי להיות במגמת ביוטכנולוגיה, לכן אני ואמא שלי נפגשנו עם המנהלת, יועצת, ולא זוכר עם מי עוד, בשביל לדבר על זה. למרות שהייתי אז עם ציונים טובים במדעים, הציון שלי במתמטיקה לא היה משהו, מה גם שהייתי בכיתה ט' בהקבצה ב' במתמטיקה. לאחר שיחה קצרה (מו"מ) הוסכם שאני אהיה בשלוש יחידות, אבל אני אלמד כימיה ופיזיקה כאילו שהייתי ב4 או 5 יח"ל מתמטיקה. אני למדתי בכיתה של מגמת מחול, לא הייתי במגמה, הייתי איתן בכיתה. ולא היחיד שהרגיש שזה לא מקומו. אז הכרתי את דניאל שקורי - חסיד של קוד פתוח בכלל ולינוקס בפרט ואוטודידקט, אדם חופשי וטוב שאני מעריך מאוד עד היום. בזמן שלמדתי בכיתה י' 7, למדתי את החומר של 4 יח"ל מתמטיקה בשביל לעשות את המבחן מעבר מאוחר יותר באותה שנה
. עד אז, נאלצתי ללמוד שלוש יחידות. אני לא יודע אם זה התאורה או הצבע של הכיתה, אבל אני זוכר את התאורה של הכיתה הזו כאפילה, ואילו את הכיתה שבה למדתי 4 יחידות כהרבה יותר מוארת.
עליתי באמצע השנה ל4 יחידות, בעקבות ההצלחה שלי במבחן מעבר. אז המשכתי להשקיע בביולוגיה, פיזיקה וכימיה על מנת שאני אוכל להתקבל לכיתת ביוטכנולוגיה עוד בכיתה י'. וכך היה, שחודשיים שלושה לפני סוף השנה, הועברתי לכיתת ביוטכנולוגיה בברכתה של היועצת.
במקביל באותה שנה, התקבלתי גם לפרוייקט ח"צ במכון ויצמן. חוקרים צעירים, לא הטיל, כמו ששאלתי את מלכה ששאלה אותי אם אני יודע מה זה. לקחו את הbest and the brightest שבתלמידים, בינהם אני, בשביל להרביץ בהם קצת מדע. אני הייתי היחיד שם בשלוש יחידות מתמטיקה, אבל זה תוקן עם המעבר שלי ל4 יח"ל. אלה היו שלושה מפגשים בשנה, כל מפגש של יומיים, בכיתות י' וי"א, ומפגש אחד בי"ב של יום אחד, והצגת עבודות הגמר שחלקן נעשו במסגרת תוכנית הח"ץ.
החיים נראו טובים. אני בסוף כיתה י', בכיתה י'2 עם חברי ולומד ביוטכנולוגיה, עם חברי. אבל הכי חשוב, הייתי עם חברי.
ואז עליתי לכיתה י"א, אחרי שכל הקיץ ראיתי אלי מקביל ומכושפות, וקישקשתי על זה עם אלירן כמו זוג נקבות. הייתי בי"א 2, כמו שצריך. ניסיתי לעלות ל5 יחידות מתמטיקה, אבל לא הצלחתי. טוב, לא נורא, במילא הם תיארו את זה כסיוט מתמשך עם מורה שהיא לא ממש טובה בללמד. לא השקעתי בלימודים, ועשיתי הכל בצורה חפיפניקית. כמובן, שנכשלתי בכל אחד מחמשת המקצועות ההומניים שלמדתי באותה השנה - היסטוריה, ספרות, תנ"ך, אזרחות והבעה. לא הייתי צריך להגיע לזה, הייתי צריך להשקיע יותר, לעזאזל איתי! לצלם חומר או להעתיק ממישהו אחרי השיעורים. איימו לסלק אותי מקציר, אבל במקום זה עשינו עסקה אחרת. אני אעשה קורס קיץ בהיסטוריה, אעשה לא פחות משלושה מבחני מעבר בספרות, אזרחות והבעה, והדובדבן של הקצפת - אעבור לי"ב 4 בשביל להמשיך ללמוד תנ"ך ולעשות את הבגרות שוב.
את הקורס לקחתי בקלות. העתקתי ת'חומר, הקשבתי והשתתפתי בשיעורים במשך חודש וחצי, ואז עשיתי את הבגרות הזאת, והלך לי הרבה יותר טוב. עשיתי שניים מתוך שלושת מבחני המעבר טוב מאוד, ואז טסתי לטורקיה עם המשפחה לחמישה ימים. יומיים לאחר מכן, התחלתי את כיתה י"ב.
אך הצרות עם ספרות לא עוצרות כאן, לא ולא! בכיתה י"ב המשכתי עם מגמת ביוטכנולוגיה, ולכן היו לי שעתיים של מעבדה ממוחשבת, ש"במקרה" היו יחד עם שעתיים ספרות בסוף יום שני. כלומר, שלא הייתי יכול להגיע לרוב שעות ספרות כל שבוע. התדרדרתי קשות בספרות, כנראה שכתוצאה מכך. הודעתי על כך ליועצת, אולם רק חודשיים מאוחר עברתי חזרה לי"ב 2 על מנת שאוכל ללמוד ספרות כמו שצריך. אה... לא נורא.
עם תנ"ך, שינסתי מותניים וביקשתי מג'ני את החומר שלה. הגישו אותי על 95, והציון הסופי שלי 80. כל זאת רק תודות לג'ני!
הסתדרתי עם כל שאר המקצועות פרט לספרות שממשיך להיות קוץ בישבן שלי. אז עכשיו אני מתכנן לקחת קורס קיץ שיהיה מיולי ועד תחילת אוגוסט. הצרה היא שאני מתגייס ב29 ביולי, לחיל השיריון. עד כמה שאני כן רוצה להתגייס לחיל הזה (אולי לא, תראו מה קרה לקובי סמילג, שהיה בשכבה של אח שלי בקציר, גם קובי היה בחיל השיריון) אבל אני רוצה קודם לסיים עם הבגרויות ולהשיג תעודת בגרות מלאה לפני שאני מתגייס.
נשארו לי עוד שתי בגרויות אחרונות - ספרות וביוטכנולוגיה, שאת שתיהן אני אעשה, ומתכוון לעבור במידות שונות של הצלחה, ונשאר לי גם מסיבת הסיום, הprom הידוע, הערב, אבל תכלס, סיימתי כבר את התיכון. סיימתי ללמוד, לפחות עד האוניברסיטה.
עדכון 18:07
לפני מספר דקות, התקשרו אלי מלשכת הגיוס. החיילת הלא כל כך אדיבה על הקו הודיעה לי נחרצות שלא דוחים לי את הגיוס חד וחלק. אני מתגייס ב29 ביולי.
נכון הקורס קיץ הזה? אני מתכוון לעשות אותו. וגם את הבגרות בתחילת אוגוסט. אני מעדיף ללכת לכלא עם תעודת בגרות מלאה מאשר לדחות את הבגרות לאחרי הצבא. מה כבר יכול לקרות לי אם אשב בכלא הצבאי קצת זמן? אז יהיה לי כתוב בתיק האישי שישבתי בכלא. אוו, איזה פושע קשוח ואפל אני אהיה.
אם למישהו יש חוויות מהכלא הצבאי, הנה המקום לכתוב אותם - בתגובות של הפוסט הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
