|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יום השואה, ואני מבריז מהטקס
היום יש את טקס יום השואה ה12 בחיי של בית הספר. ואני מבריז ממנו. למה?
כי דוגרי, כבר נמאס. ונראה שגם לטקסים נמאס, כי אחרי ארבע שנים שלמדתי בקציר, (א' והתיכון) נדמה שאיכות הטקסים כבר התדרדרה, ואין בהם את אותו הרגש שהיה בהם. המנהלת כמובן תנצל את המעמד בשביל עוד איזה נאום תעמולה למען עצמה, וכנראה גם תוסיף משהו נגד אירגון ההורים הבית סיפרי, שעשה לה המון צרות בתחילת השנה.
יהיה קטע קריאה פסודו-מרגש, קטעים מיומנים של אנשים שהיו במחנות, מתורגמים לעברית כמובן. יהיה ריקוד כלשהו, בעשר תהיה הצפירה, שירת תיקווה ואז מתפזרים לפעילות בכיתות/המשך הלימודים. וכל הטקס הזה אורכו יהיה שעתיים. כמובן שאני לא אהיה נוכח בו, כי אני מבריז וכותב את הפוסט הזה. (עשר דקות עד הצפירה)
הטקסים היו יותר טובים בתקופת החטיבה, למרות שגם בשנה שעברה באמת הזלתי דימעה קטנה, למרות מגן הציניות והפאשלות שהיו בטקס. החלטתי שהשנה אני לא הולך לראות את הטקס, מאותה סיבה שלא טסתי לפולין עם השיכבה. אני יודע שאני לא אוכל לעמוד בזה, ואני לא רוצה להתמודד עם זה. אל תחשבו לרגע אחד שאני מזלזל ביום השואה, או בשואה עצמה. להפך, יש לי המון כבוד למעמד של יום השואה, אחרי הכל, אלה שישה מיליון מבני עמינו שנרצחו בדם קר לפני שישים ומשהו שנה. מהטקסים כבר נמאס לי, ונראה שהם כבר מתחילים לזלזל ביום השואה. מצד אחד, יש גבול מסויים לכמה דברים שאפשר להגיד על יום מסוים, ולכן ניסיון להיות יצירתי ביצירת הטקס כבר יגיע לנקודה שהטקסים רק יתדרדרו משנה לשנה. אי אפשר לעשות בדיוק את אותו הטקס כל שנה, כי זה בהחלט כבר ימאס אחרי שנה, לא משנה כמה עוצמה ריגשית יש בטקס. (חמש דקות לצפירה)
מי שרוצה ללכת לטקסים שהם לא של בית הספר, שיהנה (אם זה מה שאמורים להגיד), אבל לי כבר נמאס מהטקסים של יום השואה, שכבר לא משקפים בצורה נאותה את המעמד של היום הזה.
קפיצה קטנה לעתיד, עוד כמה אלפי שנים, נניח שנת 10,345 - (צפירה)
היום יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבימים האלה, בזמן הזה, הלאום היהודי באירופה נלחם בצורר הנאצי. אנחנו עדיין כאן, הנאצים כבר לא! כלומר שאנחנו ניצחנו אותם, אנחנו הצלחנו לשרוד! ולכן אנחנו חוגגים את יום הגבורה הזה, לזכר אותו ניצחון!
ככה לדעתי יזכרו את היום הזה בעתיד. לא כיום שבו נהרגו שני שליש מהאוכלוסיה היהודית של אירופה, אלא כיום שבו שרדה האוכלוסיה היהודית את הטבח, ולכן זה יהיה יום שימחה כמו ל"ג בעומר.
הראשון שעלה על זה והודיע על כך בפומבי היה אלון ביז'ונר> אחד מהשכבה שלי, שכבר שנה שעברה, בעת הטיול בפולין אמר שאנחנו צריכים להיות שמחים שהעם היהודי שרד את תלאות השואה, ולא לבכות על המתים, למרות מספרם הרב. למרות שהעיתוי שלו היה גרוע, כלומר בעת טיול בפולין, בזמן טקסי השואה שם, הרעיון הזה צריך לצאת לאור ולקבל גושפנקא רק בעוד כמה אלפי שנים, לא כיום כשיש מי ששרד את השואה, ויש מי שמכחיש אותה. (כמו איראן, אההם, אההם)
ולידיעות קצת יותר משמחות -
*החל משבוע הבא, יום ד' ה25 בחודש, אני כבר לא חייב לבוא לבית הספר. זה לא אומר שאני יכול להפסיק ללמוד, אלא שפשוט אני יכול לא לבוא יותר לבית הספר, בגלל כל הבגרויות שבאות עלי. במאי יש לי פשוט המון בגרויות ומתכונות. וזה לא ממש משמח, כי נגמר לי המלווה בתחילת מאי.גם אין לי רכב משלי, אבל זה כבר עניין אחר.
*מחר אני וחברה שלי חוגגים שלוש שבועות ביחד. ווהו! אני רק מקווה שמצב הרוח שלה יהיה מעולה, שלא כמו בדייט שלנו יום שישי האחרון, למרות שעדיין נהניתי אז.
| |
געגועים לבמה חדשה
לפני מספר ימים אתר במה חדשה הותקף על ידי פורצים והושחת במלואו. הפורצים השתילו
סוס טרויאני, וכשבועז רימר חסם את הסקריפט, הפורצים התנקמו בו ומחקו את האתר.
אני מתגעגע לכתום הזה, שאיגד שם יצירות של אנשים, חברים, יוצרים צעירים מוערכים. אני אומר שכאקט של הזדהות, נשנה את צבעי הבלוגים שלנו לכתום ושחור, כמו במה חדשה האהובה שלינו.
האתר יחזור, אבל לא עם כל היצירות, ויתכן שגם עם הנהלה אחרת. אבל אם יהיה גוף חזק מאוחרי האתר, שיוכל להגן על האתר ולשמור גיבויים בתדירות הרבה יותר גבוה, אני בטוח שהתקפות כאלה לא יקרו שוב.
עכשיו רק צריך מישהו עם עשרה מיליון דולר שיקנה את האתר, התוכן שלו, וגם שיוכל להגן עליו ולשמור עליו במתכונת האהובה.
קדימה, בלוגרים ויוצרים בבמה! שנו את צבעי בלוגכם לכתום-שחור של הבמה, ואל תשכחו לשים סלוגן בצד שמאל למעלה.
אתם יכולים להגיב גם בפוסט הקודם, אם בא לכם.
הנכם מתבקשים שלא להגיב לlaloser#2 ולשאר מגיבי הנאצה.
| |
בוקר מבוזבז (או- הייתי צריך להשאר לישון עוד ארבע שעות בערך)
אמש ראיתי את הסרט "חייזר נגד הטורף" בפעם הראשונה, מההתחלה ועד הסוף בלי להרדם. סרט חביב, כולם מתים פרט לכושית. היום בבוקר אמא שלי העירה אותי בשבע בבוקר (מ צריך שעון מעורר?) כי רציתי לגשת לתיאוריה היום. הגעתי לשם בשמונה, וקיבלתי מספר 104. אחרי עשרים דקות, אחד מהעובדים שם קרא לאנשים שהיה להם מ50 עד 60. אותו רגע הבנתי שיקח שעה ומשהו עד שאני אכנס לעשות את התיאוריה. אחרי כן, הגיעה "נאצית החותמות" בשביל לבדוק למי יש חותמות של רופאי משפחה על הטופס הירוק. אנשים התחילו לשאול אותה עם החתימה שלהם בסדר, והיא כמעט מיד פסלה חצי מהם. אני באתי לשאול אותה אם החתימה של הרופא שלי בסדר, והיא מיד פסלה אותי. שאלתי אותה אם היא בטוחה, והיא אמרה שכן. שלפתי את האקדח 9 מ"מ שלי, ושאלתי אותה אם היא בטוחה. היא אמרה שכן, אז פיזרתי את המוח שלה על האנשים שעמדו מאחוריה, ועזבתי בקוצר רוח את המקום. טוב, לא באמת יריתי בה, אבל ממש התחשק לי. אז זה היה בזבוז זמן מוחלט. הבאתי את המספר שלי להדר (שהייתה 147) והלכתי הבייתה.
ואל תחשבו שכאן זה נגמר, כי הייתי צריך גם להיות בשיעור היסטוריה, שלא הייתי בטוח אם הוא מתקיים או לא. הגעתי לאורט, ראיתי שהכיתה ריקה, ובאתי לצאת מהמבנה. בדרך החוצה, פגשתי את גדסי (המנהל של הפרוייקט) והוא אמר לי שאנחנו לומדים עם הכיתה השניה היסטוריה. גם בשיעור הזה לא למדנו, סתם תירגלנו שאלות. איחרתי לשיעור בחצי שעה, ובעשרה לעשר, אחרי שכל השיעור כמעט לא עשינו כלום, פרט לשאלות, הלכתי הבייתה עד לסוף ההפסקה. בשעה 10:10, אחרי הפסקה של 20 דקות, יצאתי חזרה לאורט. פגשתי אחת שלומדת איתי בכיתה, שהלכה לכיוון הנגדי, והיא אמרה לי ששיחררו אותנו.
זה היה פאקינ בזבוז זמן שינה!!!!
ולנושא אחר לגמרי:
מישהו קונה לי את זה ואת זה?  נ.ב. נבירה קצרה בפורום של Exploitaion now, גילה לי שהאתר עדיין חיי וקיים!! בספטמבר בערך האתר יהיה באותו השרת של Errant Story ו-Caffeine Angel Studios ^.^ אני מאושר!
ד"א
Pyro: Noun. Practicioner of the ancient and gentle arts of burning shit down and blowing shit up.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
