|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
זה היה צפוי...
ברחתי באמצע המתכונת בספרות. אפילו לא הגשתי את שני רבעי השאלות שעשיתי.
כן כן, אני שוב משיג נכשל בספרות. מה חדש?
אני לא מסוגל להתמודד עם זה. אני לא יודע כלום, ולא הייתי במצב נפשי בשביל לענות על אף שאלה. לא הייתי מרוכז בכלל, כל הזמן חשבתי על דברים אחרים. לא ידעתי בכלל איך לגשת לשאלות, לא ידעתי להסביר כלום. מה לעזאזל אומר "בא לידי ביטוי"?!
אני רוצה לכתוב כל כך הרבה, על כמה נורא זה היה. רק ישבתי שם במשך שעתיים בערך, בקושי עשיתי משהו פרט לפירכוסים. אני רוצה לכתוב, אבל לא יכול.
אין מחשבה, כשכותבים תשובה בספרות. כותבים כל מה שהמורה אמרה על הסיפור/שיר/רומן/מחזה, ואם לא, מאבדים נקודות. אין מחשבה, אין דימיון בכלל. הניתוח הספרותי עובד על פי היגיון משלו, לא היגיון שאני מסוגל להבין. קראתי את החומר, קראתי שוב את היצירה, וחשבתי לעצמי "מה? איך לעזאזל הגיעו לזה?". יש לי כמה רעיונות לגבי מה הלך שם, אבל מסתבר שזה לא מתאים למה שהשאלה רוצה.
כמו למשל בסיפור "פרנהיים" של ש"י עגנון. קראתי אתמול את הניתוח מהספר "משולחן הניתוחים הספרותיים". הכותב של הספר פישל שם בניתוח. עזבו ת'עובדה שיש בספר המון תקלדות, ושהכותב הוא מורה כבר 25 שנה. אבל להניח שפרנהיים יזם משהו? כל העניין של הסיפור הוא שפרנהיים הוא גיבור פאסיבי! כל העניין הוא שדברים נופלים עליו בלי שיזום בעצמו. אינגה נפלה עליו, התינוק נפל עליו, נפל עליו תיק (וורנר הפליל אותו במעילה בכספי החברה), נפל עליו מלחמה, נפל בשבי, נפל עליו קרל נייס, וזה עוד לפני שהסיפור עצמו התחיל! כיצד המורה הזה מעז לטעון שפרנהיים, האיש הכי לא יוזם בעולם, שיקר לאינגה לגבי קרל נייס בשביל לקחת אותה לעצמו?
והנה משהו על אינגה, כי גם היא לא יוצאת טובה במיוחד. לאינגה הזאת יש אישיות של צנון. עם מישהו שם לב לזה בכלל. בא אליה קרל נייס, אומר לה "בואי לשכב איתי" ואינגה בכזה "סבבה". אחרי כמה זמן, נופל על קרל נייס הר. ואז בא פרנהיים, לא אומר לה כלום, כי הוא לא יכול ליזום דברים, ואינגה נופלת עליו, והם מתחנתים, מולידים תינוק. ואז פרנהיים הולך למלחמה, ונופל בשבי. ואז קרל נייס הצליח להרים את ההר שנפל עליו, וחוזר לאינגה (שהיא בנתיים נשואה לפרנהיים, והוא בשבי), והוא אומר "היה כיף פעם קודמת, רוצה שוב?" ואינגה בכזה "סבבה". ואחותה של אינגה וגיסתה מאושרים מזה שהיא עם קרל נייס, ומתייחסים לפרנהיים כמו לזבל. לא שאכפת לו, כן?
זה לא שאני לא יודע ספרות, כי אני כן יודע. אני לא יודע למה אני לא מצליח לענות על השאלות. אני מקבל כזה בלאק אאוט- (קוטע באמצע)
והרי ידיעה שהגיע זה עתה - אסור להכשל בספרות. אם אני אכשל, גם אם זה המקצוע היחיד מתחת ל57, אז לא מקבלים תעודת בגרות. וזה בעצם יהרוג לי את העתיד המקצועי ש(לא ממש) תיכננתי לעצמי.
זו לא פעם ראשונה שאני לא מצליח לכתוב בספרות. קרה לי עשרות פעמים השנה, בפרט עוד לפני שהשנה התחילה, אז, באוגוסט. היה אותו מצב, בערך. לא השתנתי בעניין הזה. כבר ארבע שנים. מאז כיתה ט' הייתי גרוע בספרות, ותיעבתי את זה קשות.
אממ... מועד ב', מישהו?
ולחדשות אחרות -
הורדתי את הזקן שלי, אחרי קרוב לשנה שהוא היה שם, צמוד לסנטרי. לארבעתם. יש תמונות, אבל ברובן רואים אותי חצי ערום, אז אני לא אעלה לבלוג את התמונות. וגם כי כל תמונה שוקלת בערך כמו שיר קצר. וגם כי יש הרבה מאוד תמונות.
הערב יש אזכרה של סבתא שלי. היא נפטרה לפני מלא זמן, ולכן זה יותר כמו מפגש משפחתי, של כל הבני דודים, דודים ואחיינים. וכמובן, גם בני זוג. אז החלטתי שאני אביא את מיכל לשם. נראה איך היא תסתדר עם הצד היותר תימני של המשפחה.
| |
להבת האבן
בשביל להגביר את המודעות להופעה של סטון פלייר בקולטורה ב13 במאי בשעה 22:00, מחיר כרטיס 40 ש"ח, אני מביא לכם תרגום של אחד השירים היותר מגניבים שלהם, Loayalty נאמנות - סיפורו של איוב
שטן
מלחרוש על פני האדמה אני חוזר להוד קדושתך, אלוהים, את כל יצוריך ראיתי.
וחשבתי על עבדך, איוב, כי דרך בשרו חשתי בחולשת החטא.
אלוהים
אין על איוב בכל כדור הארץ, האדם הכי טהור, הוא לעולם לא יקלל את שמי.
שטן
אך אם תתן לי להכות את כל רכושו, החולשה הזאת תהרוס אותו, ותשאר האשמה
פזמון
כאב הקורבן
דם נשפך לשווא
במציאות שלך
החולשה מבפנים
החטא העתיק
אנושות נשפטת
איוב
אדוני!
הינך נתת וגם לקחת
האמת שאיני מסוגל להבין
אני אעבוד אותך על יומי האחרון
פזמון
כאב הקורבן
דם נשפך לשווא
במציאות שלך
החולשה מבפנים
החטא העתיק
אנושות נשפטת
שטן
כעת אני רואה שאין על עבדך, איוב על כל כדור הארץ
לא האבדה ולא הכאב יכלו לשבור את נאמנותו העיוורת
אך אתה שם את חיי בכפי, רק בשביל להוכיח את נאמנותו הרבה
כעת תן לו את חייו חזרה, כי את זה מגיע לו יותר מכל האנושות
איוב
"עירום באתי מרחם אימי
ועירום אשוב לשם
האל נתן והאל גם לקח
מי יתן שהשם יבורך"
אין האמור בשיר אומר משהו על נטיתו הדתית של המתרגם\כותבת\מלחינים\להקה. זה פשוט שיר הבי מטאל מגניב, כמו "טיסתו של איקרוס" של Iron Maiden.
בואו להופעה של סטון פלייר ב13.5. /m\
| |
 געגועים לעתיד
אני לא אוהב את העבר, הוא צפוי מדי ולא משתנה. גם את ההווה אני לא אוהב, הוא משעמם מדי. אני מתגעגע לעתיד, ולמה שהשארתי שם.
אני מתגעגע לחברה הראשונה שלי. היא הייתה ותהיה האהבה האמיתית הראשונה שלי. היא הייתה כל כך מדהימה. אני כל כך אהבתי אותה באותו זמן, זה קשה לאנשים שלא חוו כזאת אהבה להבין. היא גם הייתה הראשונה שקיימתי איתה אהבה, ולא סתם סקס בשירותים של מועדון זול ומסריח מסיגריות ומפאנקיסטים רוסים. עזבתי אותה אחרי ארבעה חודשים. נכון, היה לי טוב איתה, אבל הרגשתי שאני לא יכול להשאר במקום אחד כל כך הרבה זמן... לפחות זה היה בצורה יפה ואף אחד לא נפגע מדי.
אני מתגעגע לטסט שעברתי אותו. פשוט הדהמתי את הטסטר עם כישורי הנהיגה שלי. הוא לא ידע שהיו לי מורים טובים ביותר. אחד מהם היה אבא שלי שלימד אותי את חוכמת הדרך, ואת שלושת חוקי הנהיגה שלו. אותם אני שומר לעצמי וממלמל אותם לפני שאני נכנס לאוטו לנהוג. בבוקר שאחרי שהשגתי את הרשיון, הסעתי את שני חברי לתיכון שאנחנו לומדים בו. גם את אמא שלי, אבל זה בגלל שהחוק חייב אותי.
אני מתגעגע לחברים מהיחידה. הם האנשים הראשונים שהייתי יכול לסמוך עליהם בחיי. הכרנו אחד את השני טוב מאוד, ידענו מה המגבלות אחד של השני, כל אחד חיפה על השני בחייו. שמחנו ביחד על משימות מוצלחות, חגים ימי הולדת ודברים כאלה. היינו עצובים ביחד, בין עם זה על מות חברינו, ובין אם הדג של אחד מהיחידה טבע. היינו חברים יותר קרובים מאשר אחים. אני מתגעגע לתחושה החזקה הזאת של השייכות.
אני מתגעגע למנחה שלי בעבודת הדוקטורת. בחור כזה משעשע ומצוין בחיים לא פגשתם. וגם לא תפגשו. הוא היה, ויהיה מיוחד. ת'אמת, טכנית גם אני לא פגשתי אותו. היה לי פשוט כיף לכתוב את העבודה הזאת ולבצע את הניסויים האלה. בכל רגע נתון הייתי מוקף בחצי מליון דולר. משעשע לא?
אני מתגעגע לאישתי. פגשנו אחד את השני במועדון, בזמן הופעת פאנק והארדוקר. ראיתי אותה, היא ראתה אותי. היא לא חשבה שיש לי סיכוי איתה, אבל באותו רגע, כבשתי אותה. יצאנו לכמה פגישות, ואז התחלנו לצאת באופן קבוע, ויותר פעמים בשבוע. אחרי מספר שנים, ידעתי שאין גבול עד לכמה שאני יכול לראות אותה. אז ביקשתי ממנה להתחתן איתי. בסביבה רומנטית מאוד, איך היא יכולה לסרב? ואכן, היא לא סירבה. התחנתי איתה חצי שנה יותר מאוחר, בחתונה קטנה. הזמנו רק את מי שבאמת רצינו לחגוג איתם את המאורע הכי גדול בחיים שלי. מהצד שלי, הזמנתי את החברים הכי קרובים שלי מהיחידה ומהתיכון (שלא במקרה היו אלה שהסעתי אותם לבצפר), הזמנתי את ההורים שלי, ואת האח והאחות שלי. הזמנתי גם כמה חברים שהיה לי חשוב לחגוג איתם את החתונה שלי.
היא גם הזמינה את המשפחה הקרובה ואת החברים הכי טובים. זו לא הייתה חתונה גדולה במיוחד או יקרה במיוחד, אבל היא כן הייתה מיוחדת מאוד. כשעמדתי ליד הרב, ראיתי אותה הולכת לכיווני. היא פשוט הייתה יפיפיה. אני לא בקושי האמנתי שהיא עומדת להתחתן איתי. אחרי הברכות המסורתיות מצד הרב, הקראתי לה את הנדר שלי. את הנדר שלי כתבתי בעזרת כמה מהחברים הזיינים שלי, כי היו טובים מאוד ברומנטיקה ובהבעה עצמית.. תודות להם, אישתי לעתיד כמעט נפלה מהרגליים. זה היה ממש מרגש, והקראתי את זה עם הרבה מאוד רגש, כמו שהתאמנתי על זה. אחרי הקראת הנדרים, החלקתי את הטבעת על האצבע שלה. היא עוד הייתה מאוד נרגשת מהנדר שלי. עוד לפני שהרב אמר שכעת אני יכול לנשק את הכלה, היא כבר קפצה עלי ונישקה אותי. לא נשיקה כזו רכה ונעימה, אלא אחת פראית ומשתוללת. זו הייתה הנשיקה השניה הכי טובה שהייתה לי אי-פעם (הנשיקה הראשונה הייתה הכי טובה). שכחתי לציין שאת החתונה קיימנו בחוץ על גבעה. הסיבה שאני מציין את זה, מכיוון שבזמן שהתנשקנו, פגע בה ברק. השפתיים שלנו עוד היו צמודות, ואני הייתי היחיד שעוד מחובר לרצפה עם הרגליים. מיד אחרי שהברק פגע בי, התעוררתי.
זעקתי באימה, הזעתי כמו מטורף. אחרי שתי שניות, סקרתי את החדר שהייתי בו. הוא נראה לי מוכר משום מה. היה מחשב על שולחן העבודה, אז הדלקתי אותו, אולי אני אוכל לגלות מה קרה. אחרי הנצח שלקח למחשב לעלות, גיליתי שהתעוררתי שנים לפני החתונה. לעזאזל, חזרתי להיות בן 17!
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
