|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
על השמירות ועל המטבחים נגיד תודה למרץ 08 צעירים!
סיפרתי שלפני כחצי שנה הגעתי לפלוגה מבצעית - ונוס אימפריה של גדוד 74. מאז עברתי הרבה, החל מאימון אביב שהיה נעים מאוד, עזה שהיה חם מאוד (לדפוק פינים ב40 מעלות בשמש הקופחת זה לא הכי כיף בעולם...), קו שקד שהיה מעצבן מאוד, למרות כל הקטעים המצחיקים שקצרה היריעה מלתאר בחלק זה של הפוסט, הקבלה של נוב' 07 לפלוגה (צעירים חארות!) ואימון חורף ברמת הגולן, אנחנו עכשיו עומדים לקבל לשורותינו את מרץ 08 (כמו השיר בפלוגה - על השמירות ועל המטבחים נגיד תודה, למרץ 08 צעירים!). הסיבה שלא עדכנתי הרבה היא כי חטפתי הרבה שבתות וריתוקים, לרוב בגלל שבירות שמירה, ופעם אחת בגלל מכות עם צעיר חרא. סיבה אחר היא כי את כל הזמן הפנוי שלי בסופי שבוע, העדפתי לבלות עם חברה שלי ועם שאר החבר'ה שלי. אז כן, הזנחתי קשות את הבלוג, אבל זה לא ביג פאקינ דיל. עכשיו, כשאני עומד להפסיק לטחון צעירות, אני יכול להסתכל אחורה ולהגיד "ברוך שפטרנו! נשבר הזין!" למרות שהיה כיף, והיה צחוקים, אבל אין דבר יותר משביז מאשר להמשיך את היום בשעתיים ממה שיעד לך הגורל (או במקרה זה, החנת"ק), במיוחד אם זה עם ווסט ובעמידה אינסופית. אבל זהו, עוד שניה וחצי זה נגמר. פליטי פלוגות ההכשרה יגיעו לפלוגות המבצעיות, יקָלטו אצלינו, ויקְלטו כמה שזה משביז שרק חצי פלוגה טוחנת צעירות. קו שקד היה תחינה אחושרמוטה. בין המשימות שעשינו היה מחסום 12 וחצי שעות ביום (כולל שעתיים מנוחה באמצע), סיורים של שמונה שעות כל אחד, שמירות בכל זמן שאפשר, מטבחים עם טבחים שכל הזמן מקללים ומתייחסים לתורנים כמו חרא ועוד כל מיני שקרים כמו לנקות את הקירות. אז מה אם סתמתי במטבח תעלת ביוב אחת, ביג פאקינ דיל! ניקינו את זה, והמים המשיכו לזרום. אני עדיין שומע את קריאות ה"סתום בלאט" של אלכס הזה, את העצבים בקולו של יוסי הצעיר חרא הזה. כולה מרץ 08 וכבר תופס תחת. שזה נראה לי סימן לצעירים חארות מאוד, שהם תופסים תחת. זה ממש מעצבן. שיטחנו ויסתמו ת'פה הצעיר שלהם. היה צחוקים בקו שקד. לא קשה כשיש מחסום, כמה סיורים ועמדה מבודדת. הערבים במחסום היו שוקיסטים, או לפחות העמידו פנים שהם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם, הילדים היו טיפשים עד לתחילת שנת הלימודים (בזמן לימודים מותר להם לעבור חופשי בשביל בתי הספר שלהם, בזמן חופשות, ע"פ הנהלים הנוקשים של המחסום), הכבשים היו מפלצתיות, ואפילו העברנו T55 אחד. המ"מ שלי יצא הרבה פעמים שוקיסט, אז צחקתי עליו. אוג' 05, ואני קורא לו צעיר ושוקיסט.בשיחת סיכום קו יצאתי עליו ועל המפקדים שלו (אלה ששייכים לו, לא אלה שמפקדים עליו, אבל גם עליהם היה לי מה להגיד). אבל אני בטוח שהם רק ילמדו מזה, הוא ראה שהיה לי הרבה מאוד לקחים אליו שאפשר לעבוד איתם. אבל עכשיו נגמר הקו, והגענו חזרה לטנקים, ואיתם עבודה על הטנקים, ואימון בטנקים, וטנקים וטנקים וטנקים. אני יודע שזה ממש לא נראה ככה, אבל באמת שאני מעדיף עבודה על הטנקים מאשר לחזור לקו שקד, או לכל קו חי"ר אחר... העדפתי להיות בעזה. היה שם הרבה יותר נחמד מאשר בשקד. היה הרבה יותר אקשן. מהתא נהג לא רואים כמעט כלום, אבל בכל זאת. התגעגעתי לעבודות בטנקים. טפ"שים, טל"תים, ועוד כל מיני ראשי תיבות שלא אומרים כלום. המחלקה שלי הורכבה מהרבה מאוד צעירים, אפילו בצוות הוותיק במחלקה היה הרבה מאוד צעירים, וחנת"ק אחד. אבל כולם אחלה גברים. מת עליהם אחד אחד! (ד"א, חנת"ק זה הבנאדם שמארגן את הרשימות שמירה וחלוקת הצעירים לעבודות. לפעמים בגלל מחסור בצעירים אז הם עזרו גם) בראש השנה המ"פ שלח למשפחות לוחמי הפלוגה כרטיס שנה טובה מושקע. רק חבל ששלנו נהרס בגשם ובקושי מבינים ממנו משהו. גם במסדר יציאה מנהול חג אחרי ראש השנה, בגלל שלא היה צעירים והיה צריך לשטוף את כל הפלוגה, אז כולם, כולל סגל המפקדים וכולל המ"פ עזרו לקרצף ולנקות את הפלוגה. אפילו הוותיקים שנחשבים עציצים (כלומר חבר'ה שגם אם ישלמו להם לא יעבדו) עזרו לנקות את הפלוגה. ובגלל מחסור במגבים אז יצא שאני והצעיר השני כמעט ולא ניקינו.
בלי קשר יצא לי עכשיו לראות את הסטטיסטיקות שלי. מסתבר שגם בלי לעדכן אני עדיין מושך מבקר. אחד. זה בטח אותו אדם שבא לבקר, לראות אם אני מעדכן. אז תודה לך על ההתעניינות, אבל אם כבר אני מעדכן, אז זה רק בסופי שבוע. וגם זה רק לעיתים נדירות. אז מסתבר שאת הרבה אנשים מעניין הספר משולחן הניתוחים הסיפרותיים, וגם מסתבר שיש בבלוג שלי סרטוני פורנו, וכנראה שגם ביוטוב יש פורנו, אחרת קשה לי להאמין למה אנשים מחפשים את זה דווקא שם. אתם יודעים ש ליז ווישס היא קרובת משפחה שלי? גם אני לא, כי אין שום סיבה אחרת למה שאנשים יחפשו אותה דווקא בבלוג שלי. וכנראה שהבלוג שלי הוא המקום שבו מקבלים תשובות לשאלות על ישרא, כי מישהו לא מצליח להוסיף סרטון, ומאמין שכאן הוא ימצא תשובה. שיהיה לך בהצלחה עם זה, אבל לא כאן. הנה משהו מקורי - כנראה שמישהו ממש לא אוהב פטישים כמו לסביות, פריקיות, או סקס, אז הוא חיפש פורנו משעמם.אני לא מפיק פורנו, אני בטח שלא מפרסם אותו כאן, ואם כן, אז הפורנו שלי לא היה משעמם בכלל. אני בכלל נעלב אישית מזה שמצאו בכלל משהו בפורנו משעמם. אני לא כותב תוכנות לפיענוח צפנים, גם לא למדתי במגמת מחול בקציר, ושוב, לא במאי פורנו, רק מכור לזה. חודש מאי כנראה היה החודש הכי מעניין בבלוג, עם לא פחות מ78 כניסות בחודש. אני רוצה להגיד "מעליב", אבל זה אפילו לא מסוגל לגעת בקצה של התחושה שלי עכשיו. אולי משפיל. טוב, אבל בקטנה. כל הזין...
ביום שני הקרוב אני ומיכל נחגוג ביחד שנה ושבעה חודשים של אהבה ללא גבולות. היו לנו הרבה מאוד בעיות וויכוחים וצרות (ואפילו פרידה של שבוע, אבל זה רק אמר שדיברנו הרבה פחות בפלאפון), אבל אני בכל זאת אוהב אותך וחושב ומאמין שאת הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, גם אם לפעמים אני לא מסוגל להתמודד איתך. זה המחיר שלך, והאהבה שלך שווה את זה. לי ולמיכל היה מאוד קשה כל התקופה שחטפתי שבתות (כשהאחרונה שבהם הייתה לפני כשבועיים). למרות התקופות הארוכות האלה שלא הייתי בבית, עדיין היא חיכתה לי, וציפתה לבואי. לפעמים אפילו באה לבקר אותי (עם ההורים שלי, אבל בכל זאת). אני מקווה שעכשיו, בוותיקות שלי, עם תנאים יותר טובים, אנחנו נוכל לפתוח דף חדש, ולקוות שיהיה טוב יותר. | |
זה היה צפוי...
ברחתי באמצע המתכונת בספרות. אפילו לא הגשתי את שני רבעי השאלות שעשיתי.
כן כן, אני שוב משיג נכשל בספרות. מה חדש?
אני לא מסוגל להתמודד עם זה. אני לא יודע כלום, ולא הייתי במצב נפשי בשביל לענות על אף שאלה. לא הייתי מרוכז בכלל, כל הזמן חשבתי על דברים אחרים. לא ידעתי בכלל איך לגשת לשאלות, לא ידעתי להסביר כלום. מה לעזאזל אומר "בא לידי ביטוי"?!
אני רוצה לכתוב כל כך הרבה, על כמה נורא זה היה. רק ישבתי שם במשך שעתיים בערך, בקושי עשיתי משהו פרט לפירכוסים. אני רוצה לכתוב, אבל לא יכול.
אין מחשבה, כשכותבים תשובה בספרות. כותבים כל מה שהמורה אמרה על הסיפור/שיר/רומן/מחזה, ואם לא, מאבדים נקודות. אין מחשבה, אין דימיון בכלל. הניתוח הספרותי עובד על פי היגיון משלו, לא היגיון שאני מסוגל להבין. קראתי את החומר, קראתי שוב את היצירה, וחשבתי לעצמי "מה? איך לעזאזל הגיעו לזה?". יש לי כמה רעיונות לגבי מה הלך שם, אבל מסתבר שזה לא מתאים למה שהשאלה רוצה.
כמו למשל בסיפור "פרנהיים" של ש"י עגנון. קראתי אתמול את הניתוח מהספר "משולחן הניתוחים הספרותיים". הכותב של הספר פישל שם בניתוח. עזבו ת'עובדה שיש בספר המון תקלדות, ושהכותב הוא מורה כבר 25 שנה. אבל להניח שפרנהיים יזם משהו? כל העניין של הסיפור הוא שפרנהיים הוא גיבור פאסיבי! כל העניין הוא שדברים נופלים עליו בלי שיזום בעצמו. אינגה נפלה עליו, התינוק נפל עליו, נפל עליו תיק (וורנר הפליל אותו במעילה בכספי החברה), נפל עליו מלחמה, נפל בשבי, נפל עליו קרל נייס, וזה עוד לפני שהסיפור עצמו התחיל! כיצד המורה הזה מעז לטעון שפרנהיים, האיש הכי לא יוזם בעולם, שיקר לאינגה לגבי קרל נייס בשביל לקחת אותה לעצמו?
והנה משהו על אינגה, כי גם היא לא יוצאת טובה במיוחד. לאינגה הזאת יש אישיות של צנון. עם מישהו שם לב לזה בכלל. בא אליה קרל נייס, אומר לה "בואי לשכב איתי" ואינגה בכזה "סבבה". אחרי כמה זמן, נופל על קרל נייס הר. ואז בא פרנהיים, לא אומר לה כלום, כי הוא לא יכול ליזום דברים, ואינגה נופלת עליו, והם מתחנתים, מולידים תינוק. ואז פרנהיים הולך למלחמה, ונופל בשבי. ואז קרל נייס הצליח להרים את ההר שנפל עליו, וחוזר לאינגה (שהיא בנתיים נשואה לפרנהיים, והוא בשבי), והוא אומר "היה כיף פעם קודמת, רוצה שוב?" ואינגה בכזה "סבבה". ואחותה של אינגה וגיסתה מאושרים מזה שהיא עם קרל נייס, ומתייחסים לפרנהיים כמו לזבל. לא שאכפת לו, כן?
זה לא שאני לא יודע ספרות, כי אני כן יודע. אני לא יודע למה אני לא מצליח לענות על השאלות. אני מקבל כזה בלאק אאוט- (קוטע באמצע)
והרי ידיעה שהגיע זה עתה - אסור להכשל בספרות. אם אני אכשל, גם אם זה המקצוע היחיד מתחת ל57, אז לא מקבלים תעודת בגרות. וזה בעצם יהרוג לי את העתיד המקצועי ש(לא ממש) תיכננתי לעצמי.
זו לא פעם ראשונה שאני לא מצליח לכתוב בספרות. קרה לי עשרות פעמים השנה, בפרט עוד לפני שהשנה התחילה, אז, באוגוסט. היה אותו מצב, בערך. לא השתנתי בעניין הזה. כבר ארבע שנים. מאז כיתה ט' הייתי גרוע בספרות, ותיעבתי את זה קשות.
אממ... מועד ב', מישהו?
ולחדשות אחרות -
הורדתי את הזקן שלי, אחרי קרוב לשנה שהוא היה שם, צמוד לסנטרי. לארבעתם. יש תמונות, אבל ברובן רואים אותי חצי ערום, אז אני לא אעלה לבלוג את התמונות. וגם כי כל תמונה שוקלת בערך כמו שיר קצר. וגם כי יש הרבה מאוד תמונות.
הערב יש אזכרה של סבתא שלי. היא נפטרה לפני מלא זמן, ולכן זה יותר כמו מפגש משפחתי, של כל הבני דודים, דודים ואחיינים. וכמובן, גם בני זוג. אז החלטתי שאני אביא את מיכל לשם. נראה איך היא תסתדר עם הצד היותר תימני של המשפחה.
| |
הרהורים על המשמעות הנסתרת של להרביץ בראש לאנשים זרים עם מקל תופים כמעט שבור
בבוקר יום חמישי, העירו אותי ב11 בבוקר. הגוף כאב, והייתי ממש עייף. הסיבה היא כי הלכתי לישון בשש בבוקר מיד אחרי הופעה.
רביעי בלילה הייתי במסיבה בסטודיו 49. במלאות שנה לליין ההופעות fiction. היה ממש כיף, ואני אפרט מה עבר עלי שם. סתם כי היה כל כך פאקינ מעולה.
יום רביעי, בשש וחצי בערב, הייתי צריך להיות ליד מכון ויצמן. יצאתי מהבית בשש ועשרה. איך לעזאזל הייתי אמור לעשות את כל המרחק הזה ב20 דקות?! התחלתי לרוץ מהבית שלי. עברתי מרחק קצר בריצה, ולאחר מכן התעייפתי, והמשכתי בהליכה. אני לא בכושר, מה 'תם רוצים? התחלתי לרוץ במקוטעין, כאשר בין לבין אני הולך את שאר המרחק. חציתי דרך השכונות מצפון לקניון. רץ והולך. הגעתי לשם בשש וחצי בול. מיובש, עייף וכואב. אמרתי שלום לאנשים, גנבתי שלוק בירה מצביהה (צביקה, אחלה בנאדם). חצי שעה מאוחר יותר, האוטובוס הגיע. זה הוציא את כל הפואנטה מלרוץ את כל המרחק הזה.
באוטובוס ישבתי לצד שלושה אנשים דמויי ערסים. הם היו שיכורים וממש מצחיקים. הלכו מכות, שרו שירים על ילדי כאפות, וכו'. היה כיף לשבת לצד שלושתם. היה גם כיף לעשות איתם פוגו יותר מאוחר.
עשרים דקות יותר מאוחר הגענו לת"א, לסטודיו 49. זה היה בשבע וחצי בערב, ועוד היה אור בחוץ. עלו כמה להקות, היו כמה הופעות, ופגשתי ידידה שלי מב"ש. נכנסתי לפוגו מלא, מה שגרם לי לחשוב על טיבו.
חפירה על משמעות הפוגו, אתם לא מוכרחים לקרוא.
פוגו זה סוג של אלימות מבוקרת ומשולחת רסן. כבר עשרות אלפי שנים האדם ידע שהוא יצור אלים, ושהאלימות הזאת לא טובה אם הוא מפנה אותה כלפי חבריו לשבט, שכן הוא וחבריו לשבט היו תלויים אחד בשני בשביל לשרוד. לכן, הרבה מאוד תרבויות המציאו טקסים ומנהגים שמטרתם לשחרר את האלימות בצורה מבוקרת, בין אם זה קרבות טיקסיים, להכאיב אחד לשני קשות בתור טקס מעבר לבגרות מילדות, וכו'. לאחר הטקסים, האנשים לא חשו צורך כלשהו להרביץ אחד לשני, ולערער את יציבות השבט. הטקסים היו ניסיון לשלוט באלימות של חברי השבט.
גם כיום אנחנו בני אדם אלימים, וישנו עדיין איסור לפגוע אחד בשני. כך שיוצא שאין לנו איך להפנות את הכעסים, הלחצים והשנאה שלנו כלפי אנשים אחרים, עד שזה יתפרץ החוצה, בד"כ כשרוצים ממש להרוג מישהו מרוב ששונאים אותו. אבל אני רוצה לדבר על פוגו, לא על האלימות בכבישים.
לפני כ30 שנה, באמצע שנות השיבעים, הלך סיד וישס, דאז, הסולן של סקס פיסטולז, להופעה. הוא הגיע מאוחר להופעה, והוא היה רחוק מהבמה. הוא רצה להתקרב לבמה, לכן התחיל לדחוף אנשים אחד על השני. הרוב הגדול של האנשים המשיכו לדחוף אחד את השני, להרביץ אחד לשני, וליצור מקום בין אחד לשני, דרכו סיד וישס עבר דרך קהל המעריצים עד שהגיע לבמה. כיום אנחנו מכירים את זה כפוגו, על שם הקפיצות של האנשים אחד על השני, שדומה שהם קופצים כמקלות פוגו.
וחברה שלי שאלה אותי בעבר, למה הפוגו טוב? סה"כ מרביצים אחד לשני וזה כואב!
זאת שאלה טובה, שאני אענה עליה כאן מעל דפי הבלוג שלי, שזה מכבר חגג 10,000 כניסות.
כמו שכבר כתבתי, הפוגו זה אלימות משולחת רסן. הוא בעצם הדרך הכי טובה לשלוט באלימות אחד כלפי השני מחוץ להופעות. אי אפשר לשנוא אדם יותר ממה שאתה שונא אותו כשאתה רוצה להרביץ לו. אתה ניכנס איתו לפוגו, מרביץ לו קשות, אתה כבר לא תשנא אותו יותר לאחר מכן. כבר היו מקרים מעולם שאנשים לאחר פוגו לחצו ידיים והתחבקו. אני הייתי אחד מהם. פוגו יוצר אחווה שכמוה נערים עד גילי לא חווים עד הצבא. זכור לי מקרה אחד, בהופעה בקולטורה, מתי שהפוגו היה אסור אז. אני ועוד אחד מת"א, שלא הכרתי עד הפוגו, סולקנו על ידי המאבטח מהמועדון. התחלנו לדבר כאילו היינו החברים טובים, כאילו שאנחנו מכירים מזה זמן רב. זאת תחושת האחווה והחברות שהפוגו מסוגל ליצור. כנסו לפוגו בהמוניכם, רק אל תישכחו להוריד תכשיטים, שעונים ומשקפיים, ולשים אותם בקופסה שחורה.
מאוחר יותר, לאחר שוויט נויז סיימו ת'הופעה, הרגשתי משהו פוגע לי בראש. לא חזק במיוחד. הסתכלתי מסביב כדי לראות מי פגע לי בראש, לא ראיתי אף אחד. הסתכלתי על הריצפה, ראיתי מקל תופים שבור שאף אחד לא לקח. אז אני לקחתי אותו. ידעתי שזה מה שפגע לי בראש. לאחר שוויט נויז ירדו מהבמה, המתופף שלהם בא להתנצל בפני. אמרתי לו שלא צריך, ושזה היה לטובה. הכתי אנשים בראש עם המקל תופים הזה. לא חזק. ורק כשהם היו מוכנים, וראו לאן המקל בא. יותר מאוחר חשבתי על הסיבה שבגינה אני מרביץ לאנשים בראש. יש יותר מסיבה אחת, ואני אפרט אותן.
1) זה כיף. עוד דרך לשחרר עצבים על אנשים פרט לפוגו, להכות אותם חלושות עם מקל בראש, כמו פיה עם מטה הקסמים שלה.
2) האנשים שנתתי להם מקל בראש היו אנשים טובים בעיקר, ונתתי להם מקל בראש רק כדי שידעו שהם טובים. כמו למשל הסולנית של אווקווד ליין. הייתה ממש טובה. קיבלה מקל בראש. היא שאלה אותי בטון של בכי, לא שהיא באמת בכתה, למה הכתי אותה? עניתי לה שזה בגלל שהיא סולנית מעולה. הכתי אחר בגלל שיש לו גם חולצה של האלבום מבול, כמו שלי יש. הכתי את הידידה שלי מספר פעמים, כי היא בהחלט ללליגה. הכתי חברים, וכמעט כל מי שראיתי.
3) כדי שאנשים ירגישו את מה שאני הרגשתי כשחטפתי את המקל הזה בראש. זה לא היה חזק, פיזרתי את זה בין אנשים רבים, אז הם לא חטפו את זה חזק כמוני.
וסתם כי אני בחור קצת דפוק מטורף ושרוט.
הבחור עם המקל זה אני, כמובן.
פרט לכך, עשיתי עוד כמה דברים בשבוע האחרון, פרט לעובדה שבקושי ראיתי את חברה שלי, אולי פעמיים שלוש.
אני והחברים מדה שליט ומיבנה התנחלנו פעמיים בגן פלדי מאחורי הקונסרבטיון. גן יפה בהחלט. פעם ראשונה זה היה ביום שני, שם הגעתי עם אח שלי במספר שעות איחור, בגלל ארוחת ערב בראשון עם הורים וחברים שלהם. הגענו לגן רק באחת בלילה, והיינו שם שלוש שעות. שם ניר, אני ואיליה התחלנו להתנהג כמטורפים. טיפסנו שם על עצי דלק, עמוד תאורה, וקיר שנאלץ לסבול את הפארקור שלנו. היה משעשע ביותר יום שני.
ביום שישי היינו קבוצה יותר גדולה, ובינהם מיכל, חברה שלי. היה אותו דבר כמו יום שני. פרט לעובדה שמיכל ואני היינו בפינה שקטה איזה שלושתרבעיי שעה, ביחד. לא אפרט מה היא ואני עשינו (בשבילכם, רק דיברנו...). בזמן הזה, דניס וחבר שלו הגיעו, וסיפרו לנו על האמונה של החבר שהיה איתו. כל דת שמטיפה לאהבה חופשית היא דת מעולה.
בין היתר עברו שם עדי ועופר, אז אמרנו להם שלום, והם שאלו איך אני מקושר לחבורה הזאת? עניתי להם במילה אחת - בינת. יותר מאוחר, חלק מהחבורה הלכו לחומוסיה ליד מכון ויצמן בשביל לטרוף קצת כי הם היו רעבים והיה להם כסף. הרבה יותר מאוחר הם חזרו לגן, והביאו לנו קצת אוכל. לא יותר מדי.
לי ולמיכל יש חודשיים היום. דיברנו על איך עבר החודש הזה לעומת החודש הראשון. הסקנו מסקנות והעברנו ביקורת. תצויין לטובה העובדה שכעת השיחות ביני לבין מיכל כבר לא נתקעות כבעבר. לא כמו הפסקה הזאת.
לאחרונה עלתה לדיון הפירומניה שלי לעומת התשוקה שלי למים. ים, בריכה, בקבוקים של ליטר וחצי, לעומת האש. אנשים שאלו אותי איך לעזאזל זה יכול להשתלב ביחד? דרשו ממני לבחור בין שני אלה. למזלי, אני לא צריך לבחור. אני אוהב את שניהם במידה שווה, וכבר הרבה זמן שלא ראיתי אש מעולה וגם לא הייתי בים או בבריכה. אני אחזור שוב על ציטוט שכבר היה בבלוג הזה בעבר:
Pyro: Noun. Practicioner of the ancient and gentle arts of burning shit down and blowing shit up.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
