|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יום השואה, ואני מבריז מהטקס
היום יש את טקס יום השואה ה12 בחיי של בית הספר. ואני מבריז ממנו. למה?
כי דוגרי, כבר נמאס. ונראה שגם לטקסים נמאס, כי אחרי ארבע שנים שלמדתי בקציר, (א' והתיכון) נדמה שאיכות הטקסים כבר התדרדרה, ואין בהם את אותו הרגש שהיה בהם. המנהלת כמובן תנצל את המעמד בשביל עוד איזה נאום תעמולה למען עצמה, וכנראה גם תוסיף משהו נגד אירגון ההורים הבית סיפרי, שעשה לה המון צרות בתחילת השנה.
יהיה קטע קריאה פסודו-מרגש, קטעים מיומנים של אנשים שהיו במחנות, מתורגמים לעברית כמובן. יהיה ריקוד כלשהו, בעשר תהיה הצפירה, שירת תיקווה ואז מתפזרים לפעילות בכיתות/המשך הלימודים. וכל הטקס הזה אורכו יהיה שעתיים. כמובן שאני לא אהיה נוכח בו, כי אני מבריז וכותב את הפוסט הזה. (עשר דקות עד הצפירה)
הטקסים היו יותר טובים בתקופת החטיבה, למרות שגם בשנה שעברה באמת הזלתי דימעה קטנה, למרות מגן הציניות והפאשלות שהיו בטקס. החלטתי שהשנה אני לא הולך לראות את הטקס, מאותה סיבה שלא טסתי לפולין עם השיכבה. אני יודע שאני לא אוכל לעמוד בזה, ואני לא רוצה להתמודד עם זה. אל תחשבו לרגע אחד שאני מזלזל ביום השואה, או בשואה עצמה. להפך, יש לי המון כבוד למעמד של יום השואה, אחרי הכל, אלה שישה מיליון מבני עמינו שנרצחו בדם קר לפני שישים ומשהו שנה. מהטקסים כבר נמאס לי, ונראה שהם כבר מתחילים לזלזל ביום השואה. מצד אחד, יש גבול מסויים לכמה דברים שאפשר להגיד על יום מסוים, ולכן ניסיון להיות יצירתי ביצירת הטקס כבר יגיע לנקודה שהטקסים רק יתדרדרו משנה לשנה. אי אפשר לעשות בדיוק את אותו הטקס כל שנה, כי זה בהחלט כבר ימאס אחרי שנה, לא משנה כמה עוצמה ריגשית יש בטקס. (חמש דקות לצפירה)
מי שרוצה ללכת לטקסים שהם לא של בית הספר, שיהנה (אם זה מה שאמורים להגיד), אבל לי כבר נמאס מהטקסים של יום השואה, שכבר לא משקפים בצורה נאותה את המעמד של היום הזה.
קפיצה קטנה לעתיד, עוד כמה אלפי שנים, נניח שנת 10,345 - (צפירה)
היום יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבימים האלה, בזמן הזה, הלאום היהודי באירופה נלחם בצורר הנאצי. אנחנו עדיין כאן, הנאצים כבר לא! כלומר שאנחנו ניצחנו אותם, אנחנו הצלחנו לשרוד! ולכן אנחנו חוגגים את יום הגבורה הזה, לזכר אותו ניצחון!
ככה לדעתי יזכרו את היום הזה בעתיד. לא כיום שבו נהרגו שני שליש מהאוכלוסיה היהודית של אירופה, אלא כיום שבו שרדה האוכלוסיה היהודית את הטבח, ולכן זה יהיה יום שימחה כמו ל"ג בעומר.
הראשון שעלה על זה והודיע על כך בפומבי היה אלון ביז'ונר> אחד מהשכבה שלי, שכבר שנה שעברה, בעת הטיול בפולין אמר שאנחנו צריכים להיות שמחים שהעם היהודי שרד את תלאות השואה, ולא לבכות על המתים, למרות מספרם הרב. למרות שהעיתוי שלו היה גרוע, כלומר בעת טיול בפולין, בזמן טקסי השואה שם, הרעיון הזה צריך לצאת לאור ולקבל גושפנקא רק בעוד כמה אלפי שנים, לא כיום כשיש מי ששרד את השואה, ויש מי שמכחיש אותה. (כמו איראן, אההם, אההם)
ולידיעות קצת יותר משמחות -
*החל משבוע הבא, יום ד' ה25 בחודש, אני כבר לא חייב לבוא לבית הספר. זה לא אומר שאני יכול להפסיק ללמוד, אלא שפשוט אני יכול לא לבוא יותר לבית הספר, בגלל כל הבגרויות שבאות עלי. במאי יש לי פשוט המון בגרויות ומתכונות. וזה לא ממש משמח, כי נגמר לי המלווה בתחילת מאי.גם אין לי רכב משלי, אבל זה כבר עניין אחר.
*מחר אני וחברה שלי חוגגים שלוש שבועות ביחד. ווהו! אני רק מקווה שמצב הרוח שלה יהיה מעולה, שלא כמו בדייט שלנו יום שישי האחרון, למרות שעדיין נהניתי אז.
| |
כבר עבר שבוע?
היום בבוקר היה היום האחרון של השבוע הראשון של השנה האחרונה שלי בתיכון. כבר? זה הרגיש כאילו הייתי שם הרבה יותר זמן, השבוע הזה עבר כמו נצח, ואני מרגיש כאילו אני כבר באמצע השנה...
אז מה היה לי השבוע?
התחלתי ללמוד בכיתה י"ב 4, כיתה של הרבה אנשים... אמ... שונים... כגון איתי רחמה, מיידן, טום לוזון (הידוע מהסיפור הלא ידוע של נבו ולב מכיתה ח'), וכהנה וכהנה, אך גם של אנסטסיה (AKA טוס, האקסית של לוין), והתוספת החדשה לכיתה, פרט אלי, עוז.
הברזתי משעתיים אחרונות ביום שני בטעות. ספרות. לא מקצוע כל כך חשוב לי (ואני מודע לעניין המטריד הזה שיש לי בגרות בזה השנה)
שיחקתי רוגבי יום חמישי עם הכיתה בשיעור ספורט. היה כיף.
הכרתי אחת חמודה, שאני חושב שהיא מחבבת אותי, אבל אני לא זוכר את שמה! :-( טוב, נו...
בעיה במערכת שעות, שכן לא ידעתי איזה מהמוגברים שלי אני לומד מתי (ביוטכנולוגיה וכימיה טכנולוגית), כך שיצאה לי מערכת עם המון חורים, בלי מוגברים, ו24 שעות שבועיות. אחרי זה ביררתי במערכת של שני (שלומדת בי"ב 2, אבל בכל זאת באותם המוגברים איתי), והבעיה נפתרה.
The sand in the hourglass,
moves so fast, slow the sand
הופעות שאני מתכוון ללכת אליהן בקרוב-
Useless ID שמופיעים בבארבי בת"א ב23 לחודש, יום שבת, יום ב' של ראש השנה. אני מתכוון להגיע, כל עוד תהיה לי הסעה. ההופעה לרגל יציאת הDVD החדש שלהם, כך שמי שמגיע מקבל את הDVD שלהם. כרטיס- 70 ש"ח (זה כולל DVD)
הופעה אחרת - Heavy Metal Monsters, מופע מחווה לכל מיני להקות מטאל גדולות וטובות, בSilver ת"א, בתאריך ה5 לאוקטובר, שזה מתישהו בסוכות. כרטיס במכירות המוקדמות עולה 50. אני אולי אבוא לזה, לא בטוח.
ואם סטון פלייר ימצאו להם בקרוב סולן חדש, אז להופעה שלהם!
| |
יולי. חודש חדש ומחודש. ואיתי? מתדרדר מרגע לרגע
יולי התחיל, אותו חודש הגורם לעשרות אלפי ילדים קטנים לצווח באושר, שנגמרו הלימודים, ואז להדבק למסך הטלוויזיה.
אותו החודש שהטמפ' בשיאן, והימים מתקצרים (היום הכי ארוך בשנה הוא ה20 ביוני הידוע לשימצה) והנשים לובשות פחות ופחות.
אנשים הולכים לים, לבריכה, לכל מקום עם מים, ומתחבאים מתחת למזגן שפועל טמפ' שלא יביישו חורף ממוצע.
אבל אצלי, הראשון ביולי מסמל את היום האחרון של החופש. עקב ציונים נמוכים מדי, אני נאלץ לחזור לספסל הלימודים, בכיתות תיכון אורט, ולחזור על כל החומר של השנה בהיסטוריה. יצוין לטובה המורה, העונה לשם "ישראל", שמלמד היסטוריה שנה רביעית ברציפות, בקורס של "מחצית שלישית" מבית היוצר של אנקורי.
הוא מורה יותר טוב מכל מורה להיסטוריה שהייתה לי בשלושת השנים האחרונות, ואני מקווה לציון יותר טוב בבגרות שלי בהיסטוריה ב'.
אותו מפגש, אז כשהועלתי על המוקד, הן חשבו שאני צריך לעשות שוב את הבגרות בהיסטוריה א', שנכשלתי בה. אמרתי להן שאני מעדיף את היסטוריה ב', אבל לא אמרתי להן את הסיבה, שעשיתי בשאלון הזה רק שאלה אחת, ואז התייאשתי, ויצאתי שעה לפני תום הזמן.
אז עכשיו אני לומד להיסטוריה ב', צרפת והיהודים, מלחמת העולם השניה, שואה, ואת אפשרות א', שיותר קלה מאפשרות ב'.
אם באפשרות ב למדנו בהרחבה על השנים 1950 עד 1970, שהן פאקינ' 20 שנה, הרי באפשרות א' אנחנו לומדים רק חמש שנים בהרחבה, ואלה הן השנים והנושאים המעניינים של תחילת המלחמה הקרה בין ארצות הברית לבין ברית המועצות.
אז בנתיים התחלנו עם צרפת והבעיות שלה, והמורה מקווה לסיים את החומר הזה (שמקבל בבגרות 25 נק') עד יום שלישי.
חמישה ימים בשבוע, שלוש שעות מדי יום, משמונה וחצי עד אחת עשרה וחצי, עד ה14 או 15 באוגוסט. בערך חודש וחצי ללמוד חומר שסוכם במהירות במיקודית. טוב, אין לי ממש ברירה...
פאק, כמה ערסים יש שם בקורס, זה כבר טיפה הפחיד אותי. למרות שלמדו איתי בכיתה אחת חמודה עם חולצה של the doors, ועוד אחד עם חולצה של deep purple. גם מושיקו היה, הוא בא עם חולצה של בצפר (הלהקה, לא של קציר).
אני יכול להמשיך להתבכיין על זה, או להתחיל להתבכיין על כך שבסוף אני לא יכולתי להגיע למפגש ישראבלוג היום. הסיבה הראשית היא שאני לא יודע איפה זה מתקיים הפעם, כי אני לא חושב שיתנו לנו שוב להשתמש בעזריאלי, ולא ממש התחשק לי להסתובב בת"א לבד וחסר ביטחון באשר למקום המפגש.
האתר של הקומיקס Exploitation Now ירד. וזה עצוב, כי זה היה קומיקס מצויין. :-( סניף...
מי יהיה נחמד ויוציא אותי מהדיכאון? במקום 55$ לפרו לחצי שנה, אולי שמישהו יקנה לי את זה?
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
