nobody’’s ex

אבל אני לא יודעת אם אני באמת מכירה אותך טוב אנחנו מדברות רק על מכבי בזמן האחרון אם בכלל אנחנו מדברות וכל שיחה שלנו היא דכאונית [אני יודעת שבגללי] אבל אני פתאום לא מרגישה קשורה.

ואני רוצה חופש ואני צריכה התנתקות, אבל אני כבר מנותקת

אני לא יודעת זה כאילו אנחנו לא מכירות אחת את השניה. את ידעת שרציתי למות? שחשבתי על האתבדות? שחתכתי ורידים?

ממממ אני שמחה לשמוע

לא יודעת

כאילו עברתי את השלב הזה של הדיכאונות והצביעות, שאני ממש ממש מעבר לזה ואני לא רוצה לחזור לשם [מכבי, אורט וזכרון בכלל]

אני פשוט לא רוצה שום קשר לתקופה הזו שהייתה לי ממש ממש קשה

נגיד למכבי. אני לא רוצה לתת מעצמי למקום הצבוע הזה, לסתירות שהולכות שם. אני לא רוצה להיות חלק מזה,

אני כן!

בוודאי שאני רוצה

אבלל עד עכשיו לא רציתי שיכירו את כל הצדדים שלי, את הצד היותר דכאוני . והגעתי למצב שאני שלמה עם המצב שלי, ושאני שלמה עם עצמי ועם מי שאני אבל אני לא רוצה לחזור למקום שהיה לי בו רע

בסדר כי זה חלר ממך

חלק ממך. [מכבי הכוונה]

גם

אבל כבר אין לי את הגישה הזו לגבי מכבי ואורט וזכרון בכלל

זה פשוט לא שם

את מבינה, אני במצב שטוב לי, וכלכך הרבה זמן לא היה לי כלכך טוב, לא הרגשתי כלכך שלמה ומחוברת למקום שאני נמצאת בו . אף פעם!

והתחלתי את השנה הזו הכי טוב שיכלתי להתחיל והכרתי פתאום מקום שונה, שהאנשים בו אמיתיים וכנים, ואני פשוט רוצה שהשנה הזו תימשך, פשוט לצאת מהעבר לגמרי, לצאת משם כדי לא להיסחף בחזרה

ואת יודעת כמה קל להיסחף לדברים הרעים שתינו מכירות את זה מקרוב

אז הינה אני לא רוצה חלק במכבי ובאורט וכל זה

כאילו אני לא רוצה לרדוף אחרי אנשים בשביל לעזור להם , אני רוצה שהם יבואו אלי לעזרה ובמכבי אני צריכה לרדוף אחרי זה

נכון. בגלל זה אנ יבאה בשביל הדס

אני לא יודעת. אני רואה את כולם אחרת פתאום. אני לא יודעת למה

כולם ניראים לי שונים

מחר מתחיל לי שבוע חדש עם תפנית ממש חזקה .עד היום אין לי מושג למה לא הצלחתי לבכות ולשטוף הכל החוצה והשיחה הזו, אני פשוט נוטפת וכל הדמעות יצאו לי. אתמול שדיברתי איתך הרגשתי דמעות, ודיברתי כמה פעמים עם גבעתי היו לי דמעות. כאילו הרגשתי כאילו ואני אגרתי את זה עד עכשיו וזהו אני מתפרקת לגמרי ושוטפת את כולם את הכל החוצה ממני ואני לא אבכה מחר לגבעתי

ושיזכירו לי מכבי אני לא אבכה. כי זה כבר מאחורי. זה נשטף

את מבינה? אוף נורא קשה לי להסביר

כאילו עכשיו אני אהיה רגועה ואדישה לעבר. הכוונה למכבי ולרע הזה שהיה שם והכניס לי רק מחשבות רעות ובכי

כל זה כבר לא יהיה שם מחר. אתת מכירה את זה שממש קשה לך עם משהו אבל את לא בוכה ולא שוטפת החוצה ואז פתאום הכל מתפרץ בבום ויום אחרי זה את כבר אדישה למה שהיה, כי זה כרב יצא ממך?

משהו כזה כן...

כאילו כל הכעס שהיה לך יצא... ואת כבר לא תכעסי על הדבר הזה

ותמיד יהיה שם את המישהו הזה בפנים שיבכל זאת יטפטף לך דברים רעים ויגיד לך ככה וככה. ובסוף את לומדת להתעלם ממנו.

אז ממחר הוא כבר לא יהיה אצלי.

לגמרי, הוא גם לא יחזור

כי זה הכעס היחיד שנשאר.

הדבר האחרון שהיה צריך להתפרק ולהתפורר ולצאת