כ"כ הרבה דברים יכולים לקרות בחודש, נוכחתי לדעת זאת בחודש האחרון.
חודש של שמחה, אהבה, עצב, מוות, התחדשות, התחזקות, התגברות, אהבה, אהבה, אהבה, געגועים, חברים, חבר, געגועים.
לפרט?
אני לא יודעת איך להתחיל, דבר הוביל לדבר, ובתוך כל המערבולת הזו מצאתי לי את הנחמה שלי- טל, תודה על הזמן שהקדשת לי ועל העזרה הנפשית והתמיכה.
אמא שלה נפטרה, החברה הטובה שלי, החברה הכי טובה, האהובה שלי, הילדה היפה שאני אוהבת, אמא שלה נפטרה.
במשך שלושה חודשים לפני המוות הייתי שם יותר מתמיד, המוות בא כהפתעה ככה שההגעות התכופות שלי לשם לא היו במתכוון.
הם אימצו אותי אליהם כאילו הייתי בת בית, אהבו אותי, דאגו לי, ובמיוחד היא. האישה הנפלאה הזו, שאהבה אותי כמעט כאילו הייתי הילדה שלה, שצחקה איתי, שצחקה עלי, שהחמיאה לי, ודאגה לי, שהייתה דואגת לנו לבילויים הכי טובים בעולם, ועושה לנו את הכיף הכי ענק שאפשר לחוות.
אישה דגולה הלכה לעולמה ללא סיבה, הותירה מאחור משפחה. בעל וילדים.
וכמובן את ליאור.
אני מצטערת על המוות הכ"כ לא נכון הזה, הכ"כ לא הגיוני הזה, אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור, לדעת שהיא עוד תהיה שם כשאני אכנס לבית, לדעת שהיא זו שתענה לי בטלפון תמיד, והיא זו שתקח אותנו למקומות ותחזיר אותי הביתה כשמאוחר. אמא שניה.
הלוואי וכל זה לא היה קורה.
במקביל הכרתי אדם מדהים, הכרתי אותו כבר קודם ואנחנו חברים כמעט חודשיים, הזמן טס, החבור מקסים, ואולי אני קצת מתאהבת.
לא הייתי עוברת את כל התקופה הזו בלעדיו, לא הייתי שורדת דקה עם הכאב המתמשך הזה, עם הרצון לעזור לבנאדם הכי קרוב ואהוב עלי, בלא הצלחה, כי אני לא יכולה להחזיר מתים.
תודה על התמיכה, החיבה, החום והדאגה, תודה שאתה מי שאתה.
מעולם לא הכרתי בחור כ"כ מתחשב, ודואג ואכפתי כמוך, אתה נפלא, הבחור הכי טוב שהכרתי...
אז אני מודה על כל שניה איתך, מודה לך. שסבלת אותי וראית אותי ברגעים הכי קשים- ואהבת.
טוב לי איתך, כיף לי איתך, מדהים לנו יחד.
מעולם לא חויתי קשר כזה ומעולם לא חשבתי שאזכה לחוות, אני שמחה שיצא לי ואני שמחה שזה אתה. בחור באמת קצת יותר מידי מושלם- ללא מגרעות, וללא חסרונות רק שלא יגנבו לי אותך.
התגייסת, ואני מתגעגעת לא ראיתי אותך כבר כמה ימים לאחר שבועיים מדהים יום-יום יחד. למדתי להכיר אותך יותר, אני מעריכה אותך יותר, מגלה ממך עוד קצת שאותו לא נודעתי.
מחפשת חסרונות, מחפשת את השלילי, ולא מוצאת. כנראה שאתה באמת קרוב מאד למושלם.
וזו הסיבה שאני על סף דמעות, אתה לא מגיע לי, ולא מגיע לי אותך. כן אני יודעת זה אותו הדבר אבל אני באמת חושבת ככה.
לרגע אני לא רוצה שתעזוב, לרגע אני לא רוצה שתלך, אבל ישנם רגעים בהם אני חושבת לשחרר אותך מהקושי היומיומי שהוא- אני.
רבים לא יודעים- כולם לא יודעים ; מי אני.
אתה נודעת אליי, כאילו הייתי שקופה, ואתה מקבל אותי ככה, ורוצה אותי ככה ללא שינויים וללא חידושים- וזה מפתיע.
אני קשה עבורך ומתפללת " רק שלא תוותר".
אז בימים הללו אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך המון, מתגעגעת לשיחות שלנו, מתגעגעת לחיבוקים שלך, לצחוק, לקול, לחום ולחיבה.
לא קניתי מתנה רק מתת האל העברתי אלייך המכתב צנוע שאתה שומר בכיס של המדים- קרוב ללב. כי שם אמרת שאתה הכי אוהב.
מקווה שזה יספיק כי שנינו לא חומרניים, ואולי הנורמה תתעקם לדמותי ותתיר למכתב להיות מתנה ראויה לגיוס.
אז אני מחכה לראות אותך ביום שישי, לחבק ולנשק, ושוב לאהוב.
ואתם חברים, שהכרתי לא מזמן, אתם נחמדים, אתם אחלה, באמת אין מה להוסיף- אני שמחה שיצא לי להכיר אתכם, ואולי בנסיבות הכי גרועות שאפשר לתאר אבל הכרנו, והחיבור היה מהיר, אני שמחה שיוצא לי לבלות עם ח'ברה כמוכם, שמחה להתנתק מן הישן והקבוע, המסגרת התובענית של החברות התובעניות שהייתי נמצאת בה, אני כעת פרפר, לא שייכת לאף אחד, לא מחוייבת כלפי אף אחד, בדיוק כמו שאני אוהבת.
אני יודעת שאם תרצו תגידו לי לבוא ואם לא יבוא לי באותו היום תקבלו את זה ובכלל לא תעשו עניין.
אני יודעת שמעכשיו אני לא חייבת לאף אחד שום דבר אלא רק לעצמי, לעשות כיף.
אז כל התוכניות איתה נדחו כי קרה מה שקרה אבל אנחנו עשות את הכיף שלנו, ואני אוהבת אותך הכי שאפשר.
תודה שאת שם בשבילי יותר משאני שם עבורך, אני שמחה שיש לנו אחת את השניה, ואני אעזור לך כמו תמיד בכל צעד שלך.
אני אהיה שם בשבילך. נהיה שם אחת בשביל השניה.
ליאור אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
