| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 12/2008
פיסול בלבן
(אבאל'ה)
רוצה מילקי" היא צעקה אלי. קמתי משולחן העבודה והלכתי למטבח, אחרי שהסברתי לה כמה פעמים שאין מילקי. היא התעקשה להציץ למקרר לבד והביטה בי עם גבה מורמת כשראתה לבן (או שמנת, כל הדברים האלו נראים לי אותו דבר) "כזה". היא אמרה בניצחון.
אמרתי לה שזה לבן ולא מילקי, יותר כדי שאני ארגיש מנצח, אותה זה לא עניין.
היא לקחה כפית ולבן, הלכה לסלון, התיישבה בכסא והתחילה לאכול. איזה נחת לראות את הילדה אוכלת משהו שהוא לא ממתקים ואוכלת לבד.
הסתובבתי לכיור, כי היו בו כמה כלים. כשאני כותב כמה כלים אני מתכוון לצלחת ולכוס או משהו, ממש לא הרבה כלים.
כשהסתובבתי הבית היה לבן.
אין לי מושג איך אבל היא הייתה מלאה בלבן, 4 גמדים היו מרוחים היטב בלבן וגמד חמישי נצבע באותו הרגע. השולחן בסלון היה מלא בלבן גם וחלק מהרצפה. אני לא צועק עליה כשהיא עושה את זה. לרוב אני שואל אותה כמה שאלות בניסיון להבין את ההיגיון שהוביל אותה לעשות את זה. כשהיא מוכנה להסביר יש הרבה היגיון, של אמילי, לדברים.
עצרתי אותה כשהיא רצתה לצבוע את הספה ושאלתי אותה אם היא אולי רוצה לנקות ידיים "עוד מעט טוב?" הטוב הזה הוא מין שאלה שהיא מוסיפה לדברים שלה לאחרונה. המשמעות האמיתית היא לא "האם זה בסדר?" אלא "זה מה שהחלטתי, תחיה עם זה".
אמילי היא ילדה שמקיימת הבטחות ואכן אחרי כמה זמן של מריחה נמרצת של אחד הגמדים בלבן שוב היא לקחה מגבונים לבד ונקתה את הידיים שלה. נקתה הוא תאור לא מדויק. זו אולי הייתה המחשבה אבל לבן יחד עם מגבונים עושה לבן רטוב ולא ידיין נקיות. נתתי לה לנסות לנקות את עצמה ואז את השולחן וחשבתי לעצור אותה שם אבל היא זריזה מאוד ומהרה לנקות את הספה, שהייתה נקייה עד לאותו הרגע. "אמילי, מה את עושה?" שאלתי בעניין "אני מנקה טוב?" היא אמרה, אבל היה משהו מפחיד בטון שלה. זה היה טון אחר דומה יותר ל-"יש לך בעיה עם זה?" מאשר לאמירה הרגילה שלה.
נסוגתי במהירות. חששתי להרגיז אותה
בתמונה דופי במראה הגבינה הלבנה מוקף בפיסות גבינה צהובה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: