אמילי מתקשה לחזור לשגרת הגן בבוקר. אנחנו עדיין אצל ההורים שלו והבית בחורבות (מתאושש מהשיפוץ). היה יום אחד שבו במבצע הסתערות אמיץ כבשנו את המטבח, אבל עדיין צריך לחשוף את הסלון מתחת להררי האבק. הבעיה העיקרית היא ששנינו עסוקים מאוד ועייפים מאוד.
אם חשבתי קודם שהנסיעות מתישות, עכשיו אני נוסעת פי שתיים.
אררררגגגג
בשבת דווקא ישנתי, סופסוף השלמתי שעות שינה, הנחתי לעצמי להנות מזה שיש כאן מי שישעשע את אמילי והמשכתי לישון, זה היה קסום. ולקח בדיוק יומיים של חמש שעות שינה, לקום מוקדם מדי אל פקקים של שעתיים וחצי כדי שהמאגרים האלה יתרוקנו :/ זה היה דומה לארוחה המפסקת לפני כיפור.
השינה הזו גם הבהירה לי משהו, לא חסר לי כל כך הרבה, אני צריכה לישון עוד קצת, באמת. ההבדל בן חמש שעות לשש כל כך גדול ובין שש לשבע - עולם אחר לגמרי, העולם יחזור להיות צבעוני.
פיהוק
שבוע טוב אנשים
אם היה לי מושג איפה המטען של המצלמה בכל הבלאגן הזה, הייתי יכולה לצלם ולהוסיף תמונה של אמילי עם פלסטר נמלים.