| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 9/2009
איך הרסתי היום את המכונת כביסה :/ (חלק א')
תקציר למצטרפים זה עתה: איכשהו נקלענו לשיפוצים, כרגיל זה היה בתקופה לחוצה (מתי בכלל רגוע אצלנו?), חשבנו שתוך יום-יומיים נחזור הביתה מההורים שלו, אבל לא הצלחנו למצוא זמן לחזור ולסדר אז היינו שם למעלה משבועיים, שבועיים ארוכים מאוד של פקקים ונסיעות ללא סוף (יותר מההמון הרגיל).
בכל אופן, נמאס לי, לעזאזל העניין הזה שאני אסמטית, למרות ענני האבק שנשמתי ניקיתי כאילו אין מחר, בשבת באו חברים לעזור ואכן אפשר היה לחזור לנשום כאן ואכן חזרנו.
בבוקר הייתי במצב רוח ממש טוב, לנסוע בפקק קצר בחצי ממה שיכול להיות, מלישון במיטה שלי, בלי אמילי (שבעטה באבאל'ה ונגחה בי, לינה משותפת זה לא בשבילנו).
הגעתי יחסית מוקדם לעבודה, הספקתי המון דברים שם וחיכיתי ללחזור ולנקות את המעט שנשאר. אתם אולי לא לגמרי מבינים, אני גרועה בלסדר ולנקות, ממש גרועה, אני לא אוהבת לזרוק דברים, כי אולי אצטרך אותם ואיפה עוד אוכל להשיג עוד כזה. אני גם מנקה ביסודיות מה שאומר שלוקח לי שעות וימים ואני לא יודעת מאיפה להתחיל ולא מצליחה לסיים.
בצהריים אבא של אבאל'ה וחברה של המשפחה הגיעו לעזור, הבית היה שוב הפוך לגמרי, דברים שכבר חשבתי שסידרנו היו שוב מפוזרים בכל מקום.
הרגיז אותי שניקו שוב במקומות שניקיתי כבר, זה אומר שלא ניקיתי טוב מספיק לטעמם? והרגשתי תחושה מסחררת של אובדן שליטה, אני לא חושבת שאני קונטרול פריק וויתרתי על המון עקרונות שלי, אבל זה שכל החפצים שלנו היו חשופים ככה, הרגשתי מאוד לא נעים שצריך שמישהי תגיע לנקות במקומי (איתי?) ולגמרי לא מצאתי את עצמי.
הרגשתי ששופטים אותי, על איך יכול להיות שהבית נראה ככה, זה לא רק הבלאגן מהשיפוץ, אנחנו בבלאגן כבר הרבה לפני, בסוף היום/השבוע מאוד קשה לי לגרד את עצמי מהספה מול הטלויזיה/מחשב לטובת ניקיון.
מפרסמת חלק א' בנתיים
תיכף אשוב.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: