| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 9/2009
איך הרסתי היום את מכונת הכביסה (חלק ב')
זה חלק ב'. המשך לפוסט הקודם.
הרגשתי שאני מסתובבת לכולם בין הרגליים יחד עם אמילי, אני לא יודעת איך לנקות, בסוף הדבר שצריך נקי, אבל אני חושבת שהתביישתי שיראו איך אני מנקה, ועוברת על חוקי הספונג'ה (שאף פעם לא למדתי) ועושה מה שנראה לי הגיוני.
כל כך רציתי להיות כבר חזרה בבית, אחרי שבועיים שבהם לא היתה לי באמת פרטיות או זמן לעצמי, והבית ההפוך היה יותר מדי בשבילי.
ידעתי שאני אמורה להגיד תודה על זה שבכלל באים לעזור לנו, אבל הרגשתי כל כך גרועה בלהיות עקרת בית, לא משנה כמה אני מרוויחה (לא שזה כל כך גבוה, אבל אני בהחלט עובדת המון), איזה תואר יש לי כשאני לא מצליחה לעמוד בדבר הממש בסיסי של לשמור על בית שנעים לחיות בו, שיהיה נקי ומסודר.
אז כמו שאמרתי, ממש לא מצאתי את עצמי, הרגשתי מפריעה לא נעים ובאמת במצוקה, הסתובבתי מחדר לחדר, הסתכלתי על ערמות הכביסה (של בגדים שהתמלאו באבק ולכלוך) והחלטתי להפתיע את אבאל'ה ולהפוך את הצד של מכונת הכביסה כדי שיהיה לנו נוח להכניס את כמות הכביסה האגדית הזו.
זאת היתה טעות, אחרי שפירקתי את הדלת הבנתי שבניגוד למקרר ולמייבש, למכונת הכביסה הזו לא אמורים להחליף צד (למי שזה לא ברור את הכיוון שאליו נפתחת/נסגרת הדלת, אולי אני אצלם, אולי לא). בכל אופן, התקשתי להחזיר את הדלת... אררררגגגג וגם כשהרכבנו אותה חזרה בעזרת אבאל'ה, המכונה סירבה לעבוד, הרגישה מחוללת כנראה. :(
גם המחשב שלי הפסיק לעבוד אז לא יכולתי לשפוך את המצוקה לאינטרנט בזמן אמת. מסתבר גם שהשארתי את הדלת של הרכב ממש פתוחה.
אני עדיין לא לגמרי מבינה מה עבר עלי היום, לכאורה לא קרה כלום, הגיעו אנשים לעזור לנו עם הבלאגן, בפועל ממש השתגעתי. אם היינו בסרט מד"ב כל הנורות היו מתפוצצות מהלחץ שלי.
עדיין מנסה להרגע, לשפוך את זה לבלוג זה חלק מהעניין.
אני חושבת שהבנתי עוד משהו, כשסידרתי, עד היום, הרגשתי טוב כי ידעתי בדיוק מה אני עושה ואיפה כל דבר, והיום לא היה לי מושג בשום דבר. אולי זה זה.
לא משנה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: