| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 3/2010
היום הזה בקיצור נמרץ, אבל יצא ארוך.
בוקר (מוקדם מדי) יצאתי לעבודה -** לא הייתי אמורה לעבוד, החלפתי מישהי, בתכנון היתה משמרת קצרה ואז חזרה הביתה לנוח.
ננננננהההה
כשיצאתי מהעבודה גיליתי שהרכב שוחה בשלולית שמן, קיוותי מאוד שזה נשאר מהרכב שחנה שם לפני, אבל לא. הצצתי מתחת לרכב וראיתי שזה בהחלט מטפטף ממנו. נסעתי למוסך הקרוב (לא מומלץ בכלל, ילדים אל תנסו את זה בבית. ככה הורגים מנוע), 5 דקות נסיעה.
לקח להם קרוב לשעתיים להבין מאיפה זה, בזמן הזה לפחות קפצתי למחלקת דוחות של עיריית ת"א וביטלתי את הדו"ח שקיבלתי כשנתקעתי עם הרכב* (האלטרנטור הוחלף) הצגתי את החשבונית מהמונית, את החשבונית מהמוסך ופירוט חיובי סלופארק לאותו הזמן (חניתי בצד הזה של הכביש שמותר עד חמש)) בקיצור. הדו"ח בוטל.
היפ היפ הוריי.
חזרתי למוסך, הבנתי שאין סיכוי שהרכב יחזיר אותי הביתה, ביטלתי עבודה להמשך היום ולבוקר המחרת :/
ניסיתי להבין איך אני חוזרת הביתה, רחוק - כל כך רחוק.
וכדי שיהיה באמת כיף, לא היה עלי שום ספר (השום זה מאמילית), הסוללה בנייד היתה על 5%, ולא היה לי כסף מזומן. עליתי בדרגות הקושי.
כל כך שמחתי לראות שטר של 20 ש"ח בארנק! עליתי על האוטובוס שעושה את הדרך הכי ארוכה בעולם לתחנת הרכבת, ועוזר תחת כל עץ רענן. הגעתי לתחנת הרכבת, ואבאל'ה עם אמילי אספו אותי מהתחנה ליד הבית, חשבתי הסוללה תיגמר לפני שאוכל להודיע לאבאל'ה שיגיע, וכבר תכננתי איך לבקש מאנשים לדבר מהנייד שלהם בלי שיחשבו שמדובר באיזשהו תרגיל עוקץ.
אין לי סיום טוב לפוסט הזה.
אתם משוחררים
:)
*לגבי התיקונים ברכב, זה כמו לעמוד בתור ארוך ואתה רוצה ללכת אבל מסתכל על התור שהצטבר מאחוריך וכמה התקדמת.
החלפתי כבר מלא דברים ברכב, הם אמורים להיות תקינים עכשיו...
** יכול להיות שאני שימוש לא נכון במקפים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: