ביום שלישי ניסינו לבחון גן שהמליצו לנו עליו, מסתבר שמגיל 4 יש יותר גני עיריה ועד גיל 4 גנים פרטיים (עד עכשיו הייתה בגן פרטי).
שומר הגן אמר לנו מבעד לשער שאנחנו גרים רחוק מדי לגן הזה, שגני עיריה מחולקים לפי איזור מגורים, ומסתבר שאנחנו צריכים להרשם במנהל החינוך שליד העיריה, טוב לדעת... נסענו לשם - אבאל'ה ואמילי הלכו למנהל החינוך ואני סיימתי באומץ עם עניין הסדרת הארנונה.
הפקידה היתה אטומה ביותר. בשביל אבאל'ה היא עשתה הפסקה קלה בשיחת הטלפון האישית שהעסיקה אותה ודרשה ממנו אישור מעיריית נתניה (משם הגענו) שאמילי לא רשומה שם... אוקיי... החלק המרגיז באמת הוא שהיא ממש רוצה לטרטר אותנו ולא מוכנה לשמוע על טכנולוגיה - טלפון, פקס, דוא"ל, מורס משהו?
אבאל'ה באופן עקרוני לא מוכן לעשות את הנסיעה הזו וכתב מכתב זועם לראש העיר ועוד כל מיני שאולי זה יעניין אותם.
הפקידה האנטיפטית אפילו לא טרחה להסביר לנו איך זה עובד, איזה גנים יש באיזורנו, שנוכל לאסוף מידע ולהחליט לאן אנחנו רוצים לרשום אותה.
פקידים שחוקים זה איכס.
עד אז אמילי איתנו, בבקרים בעיקר עם אבאל'ה, רוב אחר הצהריימים איתי וגם נעזרים קצת באמא שלי.