משחקים באבא ואמא

עד שפיניתי כמה דקות לכתוב פוסט.

אחרי שסיימתי ולחצתי על שמור - ישרא מודיע לי שאני לא מחוברת והעלים את מה שרשמתי.

ישרא תחנק.

נו באמת!

אבל אתם לא אשמים.

אז אני מקלידה מהתחלה.

תחת מחאה!

(כתבתי תחת P:  )

אמילי מעריצה את הילדים ממשמרות הזה"ב (בטיחות בדרכים) הילדים במעבר החציה עם המשרוקיות והמוטות עם שלטי העצור בקצה, אלה שעוצרים את הרכבים כדי שהילדים יוכלו לעבור בדרך לבית הספר.

היא מתארגנת מהר (י-ח-ס-י-ת) כדי להספיק לפגוש אותם (הם שם עד שמונה) לפעמים אנחנו תופסים אותם בשניה האחרונה כשנשארים רק בכביש אחד מתוך שלושת הכבישים שהם נמצאים בהם. אגב, אם היא מתארגנת באמת מהר אז אני מסכימה שאחד הכלבים ילווה אותה :)

היום בבוקר אמילי ביקשה לעזור להם, הם היו מקסימים ביותר! שמו עליה את האפוד הזוהר ונתנו לה להחזיק את המקל-שלט כששניים מהם עומדים לידה, אחד בכל צד שלה (אני על המדרכה) וירדו איתה לכביש וחזרה למדרכה.

היא הייתה כל כך גאה בעצמה ועמדה זקופה ומתוחה. אחרי שהורידה את האפוד קיפצצה בשמחה ואמרה לי "אמרתי לך שאני יכולה" למרות שאף פעם לא אמרתי לה שהיא לא יכולה.

היה חמוווודדדדד המון

-

משום מה לא לקחתי איתי את הטלפון אז אין תיעוד מצולם.