משחקים באבא ואמא

באחד הימים השבוע (עבר עלי כזה שבוע מבולגן שאני לא מצליחה לשחזר בכלל איזה יום זה היה, לא שזה משנה משהו), בכל אופן, הגענו מוקדם יחסית לגן והגננת תפסה אותי (כששילמתי עבור התמונות לצלמת שתגיע בפורים) וסיפרה לי שאמילי שולטת יפה מאוד בסיפור של מגילת אסתר, אומרת לפני כולם על איזה דמות מדובר "ושתי!" מתקנת אותה כשהיא מתבלבלת כדי לבדוק עירנות וכו'.

הגננת פנתה אל אמילי ואמרה לה "איך את יודעת את כל זה"

אמילי, בלי להתבלבל, שמה יד על המותן ואמרה "פשוט, יש לי את זה" (קשה להעביר טון דיבור בכתב)

מה-את-אומרת!!!!... זה היה חמוד ומשעשע אבל... הסתכלתי עליה ה-מו-מה. 

או-קייייי, נגיד שאני חושבת שבטחון עצמי גבוה זה יופי, אבל לחצות ככה את הגבול לארץ השחצנות, עוד אין לה מטר בגובה וכבר היא צריכה מריצה כדי לסחוב את האגו שלה? (זה מגיע מהצד שלו :) )

חשבתי שכדאי לשפוך עליה מים ולצנן את מה שקורה כאן. נכון שלעיתים אבאל'ה ואני מחמיאים לעצמנו (כי אם לא אנחנו מי יחמיא לנו) אבל, קצת הגזימה הקטנה, לא?

בלילה, לפני שהלכה לישון אמילי נגשה אלי וסיפרה לי שלאסתר המלכה קראו קודם הדסה, "יפה" התרשמתי מהידע
והיא אמרה לי "פשוט יש לי את זה, את הדיסק של הופ פורים, הם מסבירים שם הכל."

נשפכתי מצחוק!

אני אפילו לא מנסה לעשות אמבדד, מי שרוצה שילך לראות את הסרטון

http://www.youtube.com/watch?v=_QiIMN4BNoY

אבאל'ה עובד עכשיו קשה על הפרוייקט הבא - רגעים מחיי בישראל

לעשות משהו כדי שנראה פחות רע בעיני העולם

http://www.bitsofisrael.com/

נשמח אם תשתתפו.

אתם יכולים להציץ שם גם בסרטונים שלנו :)