משחקים באבא ואמא

אז אמילי גילתה את הארי פוטר. בזמן שנסענו לבקר את אחי נכנסנו למוזיאון הארי פוטר לראות את כל האביזרים, הבגדים, המטות והמפלצות. זו תצוגה מדהימה של אומנות שקשה מאוד להעריך מהמסך. הפרטים שמוקדשים לפגדים, המיטות שעברו טיפול כך שיראו עתיקות, הפיתוחים המועדנים בכל אחד ואחד מהמטות, הכישופים והסברי רקיחת השיקויים שנכתבו בתוך הספרים... זה הרבה יותר ממש שאפשר לקלוט בזמן שעוברים במוזיאון הזה.

חשבתי שאמילי תתלהב מכל מה שהוצג שם, וזה אכן קרה. מה שלא ציפיתי הוא שהיא תרצה לראות את הסרטים, כי הם "אמיתיים" (קרי לא מצויירים).

אבל היא ראתה את הראשון, שוב, ושוב, ושוב. ואז את השני, שוב, ושוב, ושוב, ושוב. את השני היא ראתה גם בשדה ואז הפסיקו אותה כי עלינו למטוס. היא המשיכה לראות במטוס וגם שם הפריעו לה כשהמראנו והיא נאלצה לכבות את המחשב.

אז כשהיא המשיכה לראות ושוב הפריעו לה בגלל שטות של כניסה לתא הטייס זה הרגיז אותה מאוד.

אמא'לה ואני ישבנו עם פה פעור, מסתכלים על קצה המטוס, המקום שאחריו אין עוד אנשים או רצפה אלא עננים בלבד (אתם ידעתם שיש רק עננים? שום דבר לא מחזיק את הבהמה המרחפת הזו בשמיים, חוץ מהרצון הקולקטיבי של הנוסעים לדעתי). הסתכלנו על כל המכוונים והמסכים, והקשבנו לשיחות בקשר וזה היה מטורף. הקברניט והקצין הראשון היו מקסימים. דברנו על המטוס עצמו והקריירה שלהם, והם שאלו על טכנולוגיה ודעתי על סלולרים חכמים (עדיין עדיף אייפון) וכל הזמן הזה נאלצנו להתגבר על רעש מעצבן.

לא של המטוס, אלא של אמילי שלא הפסיקה להתלונן ש: ישבנו שם מספיק ושהיא רוצה לראות (שוב) את הארי פוטר ולמה אנחנו שם ומה זה קשור בכלל והיא לא רוצה לספר להם את השם או הגיל שלה (והיא לא תמסור פרטים למאגר הביומטרי) ובכלל מה זה מעניין כל הדבר הזה שהמטוס באוויר ברור שהוא באוויר זה מטוס וככה טסים.

התלונות נמשכו עד שהקברניט שאל אותה על הגננת שלה וזה שינה את המסלול (של השיחה). הסמכות העליונה הביאה את אמילי לדבר על הגן והיא הופתעה מאוד כשהקברניט מסר לגננת ד"ש (שהיא דאגה למסור היום בבוקר). זה מצחיק אותי מחדש השימוש בגננת בתור הכוח העליון. כמה עליון? כשהצקתי לאמא שלי וצחקתי עליה הודיעה לי היצורה הקטנה שהיא "אמיתי אמיתי אמיתי אגיד לגננת".

בכל מקרה, גם השיחה על הסמכות העליונה לא החזיקה את השיחה הרבה זמן ואמילי דרשה להגיע חזרה לכיסא לראות את הסוף (שוב) של הארי פוטר.

אז חזרנו, והיא ראתה ואז התחילה לראות את הסרט שוב. ושוב.

אמילי מכירה את הדרך לחדר הסודות, יודעת לדבר בנחשית, ואני חושד שהיא יודעת להכין את הפולימיץ ולשנות צורה.

אני חושש.