משחקים באבא ואמא

לבקשת העם (היי יעל)

אחרי הבדיקה אצל הרופא, חזרנו אל האופטומטריסט, התלבטנו אם ללכת לאחת מרשתות האופטיקה לילדים בגלל ששם אמור להיות מבחר גדול יותר, אבל האופטומטריסט השאיר עלינו רושם מצויין ומקצועי אז החלטנו לחזור אליו ורק אם לא נמצא משהו שימצא חן בעיניה נלך למקום אחר.

זה הזוג שהיא בחרה, הן באמת יפות (תוצרת חברה לונדונית שאלטון ג'ון קונה אצלם :) )

אלה משקפיים ממנקה מקטרות שהכנו למסיבת משקפיים בגן, שבדיעבד היתה צנועה יותר ממה שהיה לאמילי בראש (לא היו צנחנים ממטוסים ולא זיקוקי דינור) אבל כן חולקו משקפי פלסטיק מכל מיני סוגים, חטיף שדומה למשקף (נו, העוגיות המגולגלות האלה), צוירו משקפיים לבלונים ובעיקר דיברו על זה (משקפיים זה לא משחק) ואמילי היתה מרוצה וגאה.

בהנחיות למסיבה אמילי דרשה בפירוש גם משקפיים עם שפם, עברתי כמה חנויות עד שמצאתי שישה זוגות כאלה.

לאמילי היה חשוב שיהיו משקפיים של נסיכות (אלא מה), אז היא ציירה נסיכה/ילדה על דף A4 עם עולם (חשוב לה שיהיה להם אדמה, שמיים ושמש) במחשב הקטנתי והקטנתי עוד והכנסתי לעיגול וזאת התוצאה, הודבק בדבק דו"צ דק ועל זה שמתי סלוטייפ כדי שגם יחזיק מעמד קצת. 

הכי חשוב היא היתה מרוצה.

בימים הראשונים של ההסתגלות למשקפיים, אמילי הורידה אותם די הרבה, נתנה להם מנוחה ממנה בנרתיק שלהם, לא רציתי להכנס איתה למריבות על זה שהמשקפיים לא יהיו הדבר הזה שחייבים (למרות שכן חייבים) וכן הסברנו לה שחשוב שתשים אותם כדי לחזק את העיניים שלה. כשהיא הייתה מורידה אותם הייתי שואלת אותה לכמה זמן היא (או הם) צריכה הפסקה ומזכירה לה כשהזמן נגמר.

עכשיו היא איתם ממש כל הזמן.

אמילי מספרת שבגלל המשקפיים עכשיו כשהיא מורידה אותם היא רואה מטושטש, ניסינו להסביר שגם קודם ראתה מטושטש ופשוט לא ידעה את זה, אבל לא נראה שההסבר שלנו התקבל.

אנחנו צריכים לדאוג לעוד זוג ספייר.