משחקים באבא ואמא

חשבתי שאחרי שנספר לכם על ההריון אני אציף אותו בתלונות יומיות, אבל איכשהו אני לא מגיעה לזה.

בשבוע שעבר עשינו אולטרסאונד הערכת משקל והרופאה (מעקב הריון בוולפסון) אמרה שהקטנה קצת גדולה, 1920 גרם (שבוע 31+3) מה ששם אותה באחוזון ה-90...

בדיקה בבלוג העלתה שגם אמילי (אז פו"צ) שקלה אפילו יותר, זה די מרגיע.

מכיוון שהחשש הוא לסכרת הריון ובהעמסת סוכר של 50 התוצאה שלי היתה גבולית אז אני אצטרך לעשות מועד ב', בדיקה נוספת של 100.

בעעע... זה אומר בדיקת דם, שתיית האיכס ועוד שתי בדיקות (אני חושבת) כעבור שעה ושעתיים.

בשבוע שעבר, בבוקר לפני שיצאנו לרופאה בוולפסון עברתי על הניירת וגיליתי שלאחת ההפניות חסר טופס 17 ו/או אישור התחייבות למישהו. אז אחרי ששמנו את אמילי בהגן נסענו למרפאת נשים, בדרך חשבתי איך אני מסבירה מהר לפקידה שאנחנו ממהרים ואיזה אישור אני צריכה ממנה...
[Buttercup is gonna marry Humperdink in half an hour]
להפתעתי זה עבר חלק ובמהירות.

מה שלא הפריע להם לטרטר את אבאל'ה בבית חולים אל נציג קופ"ח כדי לקבל את הטופסיאדה שצריך בשביל האולטרסאונד (לא ידעתי שצריך). הם התכוונו להכניס אותי לאולטרסאונד לפני שחזר והתעקשתי לחכות לו, כי גם הוא רוצה להציץ עליה. האחות היתה קצת חסרת סבלנות ואז הוא הגיע.

מאז הפוסט הקודם הספקנו גם לבקר את רופא הנשים ושוב את ההמטולוג (לגמרי סיבוב הופעות) שהיה מאוד נחמד ואמר שאצטרך לקבל עירוי ברזל שבועי, הוא מכוון להמוגלובין 9 ומעלה ללידה, באופטימיות. הסברנו לו כמה אנחנו גרועים בבירוקרטיה והוא דאג שיתנו לי את העירוי במקום (במקרה מצאו את האמפלות שצריך, הם היו בטוחים שנגמר להם), היה לי כבר וונפלון בוריד מהבדיקה כשלוקחים כל פעם לפני שנכנסים אליו, אבאל'ה טורטר שוב אל נציגי הכללית בבית חולים כדי שימציאו אישור לקחת גם בדיקות משק ברזל באותה הדקירה.

השיעורי בית שלנו - לחזור לרכז ההריון שלנו, רופא נשים של הכללית שמספק לנו את ההפניות והטפסים לכל האחרים, שיתן לנו הפניה חזרה לרופאה בוולפסון וגם את ההמרשם/הפניה לעירויי ברזל השבועיים. לעירוי הברזל (הראשון ובכלל) מגיע פוסט משלו, עד אז אני רק אכתוב שביום העירוי אני מרגישה זוועה שזה לא יאמן, הגוף שלי בשוק ולא מבין מה נכנס אליו ואיך מתמודדים את זה, למחרת אני כבר מרגישה יחסית יותר טוב.

תשובות לשאלות בתגובות לפוסטים הקודמים:
שם הבטן של העוברית הוא ליה, אמילי בחרה לה את השם הזה. פוסט נפרד יוקדש לאיך סיפרנו לאמילי, היא מאוד רוצה ומצפה להגעת אחותה.
אנחנו מנסים להוריד לה את ההתלהבות שלא תתאכזב ומספרים לה שתינוקות לא עושים כלום חוץ מלבכות, לאכול, קקי ופיפי, שהם לא מבינים כלום וכאלה :)
היא מנסה לעזור לי, מביאה לי מים, מכינה לעצמה שוקו וכו'

החור הקטן בלב העוברית עוד לא נסגר בפעם האחרונה שבדקנו, השבוע יש לנו עוד בדיקה.

עוד נושא לפוסט (כאילו שחסר) זה שאני עוברת על הבלוג וקוראת את אני של לפני שש שנים (בערך) לפעמים די מקנא בה (בי) על כל הזמן הפנוי, תשומת הלב אבל לא על הנסיעות בפקקקים (עכשיו אנחנו גרים במרחק הליכה מאותה העבודה) אני גם עובדת הרבה פחות 3-4 משמרות בוקר בשבוע, אבל עובדת גם מהבית.

-

עקב מתקפת ספאם הפוסט נחסם לתגובות