משחקים באבא ואמא

זה רגע מוזר בו אני מלווה את בייבי אמילי אל תחנת האוטובוס וממתין יחד איתה להסעה.

בכל בוקר אני מעיר אותה, מכין לה אוכל וצועד איתה החוצה. אני אוהב את הטקס הזה. אני אוהב להביט בה כשהיא צועדת עם התיק מאחוריה, צעד אחר צעד בנחישות עם סנטר זקוף והיא מתווכחת איתי שהיא לא רוצה הסעה, שהיא רוצה מונית, או רוצה לנסוע באוטובוס.

היא בכל פעם עולה על ההסעה, והיא מחייכת בבגרות וזה רגע עצוב בכל פעם מחדש ומשמח באותה המידה.

היא עולה ומביטה מהחלון ומנופפת לי ואני עומד ומביט ברכב המתרחק ולא יכול לחכות כבר לאחר הצהריים כשאחזיר אותה הבייתה.