משחקים באבא ואמא

לפני לא יודעת כמה ימים, אחרי סוכות או שמחת תורה היינו בטוחים שלאמילי יש קייטנה ואבאל'ה נסע לקחת אותה לשם (זה בביה"ס, ובחופשים אין הסעה). הם הגיעו לשער נעול, אמילי הוחזרה הביתה ואבאל'ה נסע לעבודה, ועוד כל מיני מקומות ודברים עד לממש ממש מאוחר. מכיוון שלהיות רק עם אמילי ואיווה (והכלבים) זה לא מאתגר מספיק גם חברה שלה הגיעה אלינו. 

בצהריים עוד הייתי במצב טוב, גאה בעצמי על זה שכולם שלמים, לאט אבל בטוח התעייפתי ובסביבות חמש התקשרתי לאמא של החברה שתיקח אותה, ניצלתי את זה שחשוך ואמרתי להם שכבר ממש מאוחר. הן שיחקו יפה אבל התיש אותי לדאוג להן לשתייה לאוכל ולהשגיח, במקביל להנקות ולהסתובבות בבית עם איווה במנשא (היא אוהבת להיות בתנועה ולא רגועה כשעוצרים).

מדי פעם בסיבובים בבית עברתי ליד קופסאות 20 הקרמבואים (מנבו אם אתם מתעקשים) ולקחתי אחד, כי מגיע לי.

לא היתה לי הפסקה להכין לעצמי אוכל נורמלי, אני אוכלת רק את הקרמבו בלי הביסקוויט (שם כל הקלוריות, לא? שקט שם) עוטפת אותו בעטיפה וזורקת לפח, בערך בשעה 17:00 בערב, שבוא אם מישהו היה יורה בי, זו היתה המתת חסד. 

היום הזה המשיך והמשיך בלי הפסקה כשאמילי סופסוף נרדמה ואני השתטחתי על המיטה, איווה התעוררה לסיבוב נוסף.

בשלב מסויים כשהשלכתי עוד עטיפת קרמבו עם ביסקוויט, הצצתי לפח והבנתי שיש לנו בעיה... כשהצצתי לקופסת הקרמבואים ראיתי שנשארו 4 מתוך עשרים, מה שאומר שאכלתי 15 קרמבואים (אחד אבאל'ה אכל קודם לכן, חשבתי לרגע לראות אם מישהו יעשה את המתמטיקה, אבל בסוף החלטתי שלא).

כשאבאל'ה סופסוף הגיע לא נשאר ממני כלום, כשאיווה נרדמה, החלטתי להתוודות, סיפרתי לו שיש לי בעייה, שאכלתי פאקינג 15 קרמבואים!

במקום לתמוך בי הוא אמר שלא יקנה יותר אריזות גדולות (אז אני אקנה לעצמי) אמרתי לו שציפיתי לתמיכה שיבין כמה קשה היה היום שלי, ש"הגיעו לי" כל הקרמבואים האלה. 

אז זה המדד שלנו לקושי, כבר שבוע (נראה לי) מאז שאכלתי את הקרמבו האחרון (מתוך 40), מגיע לי אסימון של נקייה שבוע לא? 

רוב הימים הם כאלה של 3-5 קרמבואים תלוי מאוד מתי אבאל'ה חוזר הביתה, בד"כ אחרי 18:00, אם הצלחתי לישון עם איווה במהלך היום (בד"כ לא :( ) ובעוד כל מיני משתנים לא משנים.

היום יום של 10 קרמבואים לפחות והוא עוד לא נגמר, אבאל'ה אמר שהוא עובד עד 15:00, אבל כבר 17:00 והוא עוד לא כאן, הוא נסע מהעבודה ישר לאסוף את אמילי מביה"ס, לפחות אני לא צריכה לצאת לשם עם איווה היום.

מי שכן כבר הגיע היום, פעמיים אלה אנשי-בזק. האינטרט עושה בעיות ואני פוגשת יותר מדי מהם. אתמול גם הגיע אחד, וגם בשבוע שעבר.

מעצבן שהם מגיעים הם מפתיעים אותי ומתייצבים מעבר לדלת, או צועקים לי מעבר לגדר (יש לנו שלט של כלב בחצר) זה קורה כשאיווה אוכלת, אני צריכה להתלבש בשבילם ומרפי דואג שבדיוק אז היא תישן ואני לא יכולה להצטרף אליה, לא להתקלח ובכלל די נמאס לי מזה שהם מסתובבים כאן. מחליפים כל פעם משהו אחר, מודם, או אני לא יודעת מה, כבר לא עוקבת. היום החליפו את התיבה שעל עמוד החשמל בגינה, התיבה הקודמת כנראה תועבר למוזיאון בזק.

זהו נמאס לי. אני יותר לא פותחת להם את הדלת. שלא יהיה אינטרנט. 

אני עייפה מאוד ולא בגלל איווה וזה ממש מעצבן.

[כאן תהיה תמונה של מגשי הקרמבו, כשיהיה לי יותר סבלנות]

[אולי אפילו אוסיף לכאן את התמונה של התיבה הישנה שהוחלפה]