במסגרת עדיף פוסט קצר מלא-פוסט בכלל נתחיל להקליד ונפרסם
ביום שבת (שעבר!) אמילי חגגה יומולדת שש! שזה מספר חשוב, הגיל שבו עולים לביה"ס מה שמפריד את הפעוטות והילדים הקטנים מהילדים הפחות קטנים.
היא לא הזמינה את כל הכיתה אלא אספה לה מקבץ בנות, כן רק בנות ובן אחד שלא הגיע כי לא רצה להיות בן יחיד. חלק מהכיתה שלה, שתיים מהגן (בביה"ס הדמוקרטי יש חטיבה צעירה עם גן), בנות כיתה ג' מהמועדונית (הן יושבות איתה ועוזרות לה להכין שיעורים בצהריים), עוד מישהי מכיתה ב' שנוסעת איתה יחד בהסעה, חברה שהיתה איתה בגן בשנה שעברה (ועכשיו בכיתה א'), חברה שהיתה איתה בקייטנה (לפני שנתיים!) ועכשיו בכיתה ב' בביה"ס שקרוב אלינו ובנות של חברים שלנו שפגשה בכל מיני אירועים וכיף לה לשחק איתם.
[כאן תהיה ההזמנה ליומולדת (הפרטים שלנו יטושטשו כמובן)]
אני אוהבת להכין מפות... כאן יש את הדרך מביה"ס אלינו, להראות לאנשים שזה לא כזה רחוק.
אמילי צבעה בפטושופ אות אות בכותרת ואת הלבבות בפינות. היא גם צבעה את הקרניים שהוספנו לפאוור פאף-ליטל פוני - חד קרן
המסיבה התקיימה אצלנו בבית, כי יש לנו כאן חצר נהדרת ואפשר , החלטנו על יום שבת ב-12:00 (כי בשישי בבוקר יש ביה"ס וסידורים ואחה"צ אנשים בארוחות משפחתיות). לפני שנתיים המסיבה של גיל ארבע, נתנה לאמילי המון מבחינה חברתית, הילדים בגן החדש ראו איפה היא גרה, פגשנו את ההורים שלהם ואחרי המסיבה התחילו להזמין אותה אליהם הביתה והם ביקשו להגיע אלינו.
חברה שלנו סתיו (מסתיו אומניות) מפעילה ילדים (היתה נהדרת גם ביומולדת גיל 4) סיפרתי לה שיש לאמילי יומולדת ואממ.. הייתי די גרועה ולא חזרתי אליה עם כל הפרטים, מכירים את זה שיום עובר ואז עוד חמישה ומצאתי את עצמי מתקשרת אליה ביום חמישי, היא אמרה שכבר יש לה אירוע בשבת ושחשבה שאנחנו לא צריכים אותה. התחלתי להחליף צבעים ומחשבות אימה של אז מה עושים עם כל הילדות האלה (כמו הסצינה במלתעות שהמצלמה מתמקדת עליו והרקע מתרחק) ואז סתיו הבהירה שהיא כן תוכל להגיע (כאן חזרתי לנשום) אבל לא הכינה דברים מראש, כמו קרח יבש ותוכל להישאר רק עד 13:30, אנחת רווחה, יש לנו סתיו, הכל יהיה בסדר.
למרות שעל ההזמנה רשום מסיבת תחפושות, אמילי החליטה שלא להתחפש, זה היום שלה והיא יכולה לעשות ולא לעשות בו מה שהיא רוצה. את תחפושות נסיכות דיסני שלה תלינו כדי שהילדות שמגיעות יוכלו להחליף.
משהו שהיה ברור לנו מההתחלה זה שעם כל ההתרגשות שלה מהכנות ומהאירוע בטוח שיהיה רגע התפוצצות, שבו משהו לא יסתדר והיא תיקח את זה קשה. כשאמרתי לה שבסוף החבר שלה מהגן הקודם לא יבוא היא אמרה שאין מסיבה ורצה לבכות בחדר. ניגשתי אליה והסברתי לה שגם אצל מבוגרים זה ככה (בריידזילה), שמאוד מתרגשים ואז בוכים וכועסים וצריך לעצור לשטוף פנים ולהרגע ואז לחזור רגועים.
בשתיים עשרה הן התחילו להגיע וסתיו דאגה לאפר אותן בחגיגיות ואחר כך ריתקה אותן בשיקויים, ערבוב חומרים משני צבע ומרקם לחשים בחרוזים וסיפורי פיות ומכשפות :) האמת החא שלא כל כך הצלחתי לעקוב, אבל הילדות היו מרותקות, איווה ישנה עלי במנשא כל הזמן הזה.
[כאן יש הפסקה ארוכה של כמה ימים בהקלדת הפוסט]
אחרי זה הן קישטו קאפקייק שוקולד בסוכריות וכל מיני קישוטים אכילים. היה כמובן את עניין העוגה וכיבוי הנרות :) ואז חילקנו הפתעות למי שידעה לענות על שאלות שקשורות לאמילי - לדוגמא: איזה צבע אהוב עליה (היום) והתשובה היתה שחור, איך קוראים לכלב שלנו, שאת התשובה
ידעו רק חברות "ישנות" מהגן הקודם, ובמה אמילי אוהבת לשחק בהפסקה בביה"ס שעל זה ידעו לענות רק החברות החדשות. בשלב מסויים השאלות היו ח"ל (חובה לעבור) עד שכולם קיבלו הפתעות. העוגה הגיעה :)
בערך כאן כבר הייתה צריכה להמשיך ללקוחות אמיתיים שמודיעים לה מספיק זמן מראש שהיא צריכה להגיע...
חברים הביאו איתם בלונים ארוכים ומנפח וקשרו מהם - כלב, חרב, ו... אני מניחה שעוד דברים :)
היה גם מתקן מתנפח, עם חור גדול שסתמתי לפני האירוע עם שקית, סרט דביק ונראה שזה איכשהו החזיק (למישהו יש מושג מאיפה אפשר לקנות פאטץ לזה?).
נקודה מעניינת היא שרק אמא אחת נשארה כל הזמן האחרות חזרו בערך ב-14:00, חלק מהבנות חזרו הביתה ואלה שנשארו הוזמנו לבקר בבית העץ (<-להוסיף קישור אח"כ) ובחדר של אמילי ונשארו לשחק עד שעות הערב.
בערב הגיעה המשפחה של אבאל'ה נושאים מתנות :)
בסך הכל נראה שאמילי נהנתה, היו שתי נקודות בעתיות, האחת כשהבינה שהחבר שהזמינה לא יגיע ורצתה לבטל הכל, והשנייה משום מה הכעיס אותה כשהבנות רצו להחליף את ההפתעות... גם אם היא התפנקה והיתה מעצבנת הזכרנו לעצמנו שזה היום שלה והשתדלנו כן לעשות דברים בדרך שלה אם זה חשוב לה.
מסיימת כאן כי לא יודעת אם יהיה לי שתי ידיים לעוד הרבה זמן (מהרהרת לעצמי בזה שעוד לא כתבתי על הלידה של איווה שהודחקה...)
[מפרסמת ובקרוב אוסיף לכאן תמונות]
עריכת טקסט עשתה רווחים עצומים ועוד בלאגן, יתוקן כשיהיו לי מספיק ידיים.