משחקים באבא ואמא

ביום שישי (לפני שבוע) התקיימה אצלנו מסיבת הלוואין ומסיבת יומולדת לאחיו של אבאל'ה, שנדיר שהוא בארץ.

מבחינה קישוטית חשבתי שיהיה לנו את כל הסטאף של המסיבות הקודמות, אבל בגלל כל מיני מעברי דירות זה נשאר בארגזים שאין גישה אליהם.
אז מצאתי את עצמי יום לפני המסיבה יושבת ומציירת על קרטונים, גוזרת ולמחרת כשאיווה היתה עם אבאל'ה צבעתי בספריי שחור.

זה היה מאוד מתסכל - על כל עשר דקות עבודה היה שעה וחצי הנקה/החלפה/הסתובבות עם איווה במנשא... (בערך, כן)
מכיוון שהייתי מאוד מוגבלת בזמן אז התחלתי עם הדברים הגדולים, עם הלצייר בעיפרון כי דברים לגזור ולצבוע בשחור אפשר לתת למישהו אחר לעשות. 

ביום שישי בצהריים נסעתי לזמיר טריקים ברמת גן (שימח אותי שהמוכר זכר אותי) היה נחמד לעשות קניות של קורי עכביש, יד כרותה, עטלפים, עכבישים, נחשים ודם :]
הייתי מאוד לא מרוצה מזה שרוב הרעיונות שלי למסיבה נשארו רק רעיונות, אבל אבאל'ה טוען בתוקף שיצא מוצלח.

במסיבה אני הייתי עם תחפושת סאלי מפורים של לפני שנתיים, אבאל'ה היה ערפד, אמילי היתה מונונוקי :)

מספיק דיבורים יותר תמונות:

שלטים לבביים ומזמינים לתלייה על השער לחצר ולדלת הבית.

צלליות - חתולים, עטלפים, עורבים, עכבישים וכפות ידיים

הבוגי מן

נוספרטו, בתמונות הקטנות שלבים בהכנה.
הדלת הימנית היא לחדר של אמילי והשמאלית לחדר השינה שלנו. אפשר גם לראות קצת את העריסה של איווה שבד"כ איתנו בחדר. 

קילר באני - אם זה לא ברור מהתמונה אז זו אצבע ולא גזר...

והטעים לסוף - אנחנו:

איווה מסרבת להיות אוכל לאבאל'ה.

נראה כאילו חטפתי אותה מהערפד הרשע...

(5)
כמה סנטרים יש לי כאן... אבל רואים כאן כמה שאיווה חמודה אך קשוחה

אגב, אמילי (בת 6) כבר גדולה מספיק בשביל לא להרשות לנו להראות תמונות שלה ולספר סיפורים שלה...

הבלונים ביום שאחרי

למקרה שלא ברור מהתלונות למעלה - היה כיף! :) מסיבה זה תמיד תירוץ נהדר ללפגוש הרבה אנשים טובים שאנחנו מכירים. למרות שבקושי אפשר לדבר איתם כמו שצריך.

אם אתם חברים שקוראים כאן ונעלבים מזה שלא הוזמנתם, אז זו היתה מסיבת יומולדת של אחיו והוא הזמין חברים שלו (שרובם גם חברים שלנו). 

ועדכונים שוטפים, כשלא רק מסיבות אצלנו...
אמילי עם וירוס בטן ומיום רביעי לא היתה בביה"ס (שווה פוסט נפרד). האוטו שלי היה בתיקון שבוע (אחרי תאונה קלה :/), הטלפון שלי נפל והמסך שלו נסדק...
אתמול נתקענו עם הרכב בדרך חזרה מאזכרה בדרום, בכביש 25 המפותל והמפחיד שליד ים המלח :/

אבל בסך הכל אנחנו בסדר גמור.

הקוראת והמגיבה מיקה גיל הסבה את תשומת ליבי לזה שאיכשהו (כנראה על התמדה) הגענו לרשימת הפעילים (הבלוג השני מהסוף), רוצו לראות לפני שמישהו דוחק אותי החוצה :) 

מפרסמת לפני שישראבלוג יעלים את הפוסט הזה, שלקח לי יותר מדי זמן להרכיב.