משחקים באבא ואמא

איווה התחילה גן, בשבוע שעבר הגענו למיון עם חשד לדלקת ריאות זה היה סיוט ומפחיד

בעולם מקביל שבו אני ממש מצליחה גם לעשות דברים היה מפורסם פוסט מושקע עם תמונות מההכנה והתחפושת של אמילי למסיבת יומולדת 7 שלה.

הסיבה העיקרית שנכנסתי לכתוב את הפוסט הזה היא כי רמת התסכול שלי בשמיים (אוף דה צ׳ארטס כמו שאומרים אצלנו).

יש משהו חשוב מאוד שאני צריכה לעשות כבר שנים ורק ביום שבת הגעתי לשבת עם מישהו שהסביר לי איך אני יכולה להתקדם עם זה. אחד השיעורים הכי גדולים בלהיות אמא (יחד עם אחריות מטורפת) זה דחיית סיפוקים, לבטל את עצמי ולשים את הדברים שלי בצד.

אני כל כך רוצה לעזוב הכל ולשבת על ולהתקדם ואני מצליחה לגנוב כמה דקות פה ושם לשבת על זה, היום ומחר אמור היה להיות לי בוקר פנוי אבל איווה מקיאה אז היא איתי בבית.

אוף

בלילה שאבאל׳ה חוזר ומפנה לי קצת זמן אז קודם יש את כל הדברים הדחופים של הבית ואני כבר באפס כוח וחשק.