משחקים באבא ואמא

השעות שבהן אני נשברת זה בסביבות 19:30 כבר כתבתי את זה.

עד אז אני גיבורה ואז מהפך ואני כבר לא מסוגלת להמשיך עם היום הזה שיגמר כבר.

לא יכולה להשגיח עוד

ואז השעתיים האלה (פלוס מינוס) עד שהן נרדמות שוברות אותי

ואם אבאל׳ה חוזר אחרי שהן נרדמו אז זה כבר לא עוזר לי

לא משנה...

בטון של ילד שביקש כבר כמה פעמים לצאת לשירותים ועכשיו כבר עומד בשלולית.

אבאלה באמת מנסה לעזור אבל הוא עושה כל כך הרבה דברים

ויש משהו כל כך חשוב שאני מנסה לסיים, ומצליחה להתקדם קצת ועוד קצת ויש לי עוד המון עבודה.

משהו שפעם לא הבנתי זה שכשאתם רואים הורים לילדים ברחוב/בעבודה או איפשהו עושים דברים זה בגלל שיש להם גיבוי/סידור.

זה שהקטנה בגן מאוד עוזר מבחינת זה שאני יכולה לצאת לעבודה בבקרים כמו בן אדם אמיתי.

זה כמו נדנדה (זאת עם הקרש שיושבים משנה הצדדים) שאחד מאיתנו למעלה, כלומר מסתובב חופשי בעולם, זה כי השני בצד השני למטה (בבית עם הבנות).

העיסוקים שלי משביתים אותו ולהיפך.

באמת שלא התכוונתי לכתוב עוד פוסט תלונה, אבל מבחינתי זה כמו לצרוח לתוך חור בגזע עץ (למלך יש אוזני חמור!)