משחקים באבא ואמא

דיסקליימר

כרגיל הבלוג ממש לא מייצג. אני חוזרת לכאן יותר כשמעצבן לי מאשר כשבסדר לי.

השבוע הזה היה יותר שפוי משבוע שעבר שהיה פשוט סיוט (שכלל חתכים ביד מלהעביר אותה דרך דלת זכוכית), הצלחתי לעבור משוכה ענקית בפרוייקט הגדול שאני מנסה לעבוד עליו. 

אבל ההתקדמות היא כל כך איטית שעד כבר יש לי ידיים כבר לא נותר בי רצון להמשיך עם זה.

איווה המון עלי וכשהיא לא אז צריך להשגיח כי היא עושה בעיקר דברים מסוכנים. 

אז זה העיסוק העיקרי שלי :-/

לא זוכרת אם כבר פרסמתי את הנוסחא לממד התסכול - שכלול של הרצון לעשות דברים והחוסר יכולת להגיע לזה בכלל.

ושוב אני בפאוז.

Pause

הפתרון היחיד שאני רואה לפאקינג לסיים את זה הוא לוותר על מעט השינה המסכנה שיש לי.