אחרי שאמילי נולדה הייתי בהלם טוטאלי מכמה שהיה לי קשה. לפני שאיווה נולדה ציפיתי לסוף העולם ואיכשהו היה קל יותר.
כבר הרבה זמן שאני רוצה לרכז טיפים ודברים שעזרו לנו, אבל אני לא מגיעה לזה.
אז עכשיו נקפוץ למים ונשחרר טיפ ראשון
פירוק לגורמים
אם פעם יכולתי לתקתק פרוייקט עוד באותו היום מהבוקר עד הערב, עכשיו חלקים גדולים של היום אני מנוטרלת (משגיחה, מקורקעת, מושבתת) אז דברים שאני רוצה וצריכה לעשות מחולקים לעשרות שלבים ותתי שלבים ואני מתקדמת קצת ועוד קצת בכל פעם (יש ימים שבכלל לא :/) השלבים מחולקים לכאלה שאפשר לעשות כשהילדות איתי, כאלה שצריכים ריכוז טוטאלי וכו' יום אחד אני קונה חומרים, יום אחר אני מסדרת אותם, יום אחר מודדת וכו וככה לאט לאט, לפעמים אפילו חודשים מהרגע שחשבתי על הרעיון ועד שהתחלתי ובסוף אני מצליחה לסיים.
וכאן נכנס עוד טיפ - אם פעם יכולתי לעשות דברים בצורה מושי-מושלמת (יש עוד מי שאומר את זה?) והדברים נראו בדיוק כמו שרציתי, עכשיו אני נאלצת לעגל פינות או שזה בכלל לא יצא לפועל. אני צריכה לעצור ולחשוב מה באמת קריטי וחשוב למה שאני מכינה ומה חשוב רק לי ואף אחד בעולם לא ישים לב לפרט הקטן הזה.
[הפוסט הזה הוא דוגמא ליישום של שתי העצות הנ"ל]