משחקים באבא ואמא

היומיים האחרונים היו מטורפים לגמרי. מעייפים. מאוד. הרגשתי כאילו עברו ארבעה ימים מהבוקר.

אתמול הגעתי הבייתה, גררתי את עצמי למיטה, צנחתי עליה עם נעליים והכל (מלבד התיק, אותו שמטתי בכניסה הבייתה) וזהו.

כשאני כל כך עייפה אני לא מצליחה לחשוב ישר. אני עושה הרבה טעויות, אפילו לא מצליחה לדבר כמו שצריך, אומרת בטעות מילים הפוכות מהמילים שרציתי להגיד. יכול להיות גם שבגלל שעכשיו האנמיה שלי רשמית אני מרגישה שיש לי לגיטימציה ללהיות עייפה.

אני ח-י-י-ב-ת לנוח יותר. אתמול היה ממש לא לעניין.

כדאי שאחזור לישון מחר (יותר נכון היום, יום שישי) אני גם עובדת וזה יום לא קל בעבודה.

ולמתעניינים (ות), עברתי היום בחנות חזיות, אחרי שהחזייה הקודמת כבר עשתה לי סימני מחאה אדומים וקניתי חדשה, מכוערת, מכותנה, בלי ברזלים, מזל שיש בצבע לבן ולא רק הבז' הסבתאי המחריד ההוא. פסק הדין נכון לעכשיו 90 D. אבל הם כואבים, אז אי אפשר לעשות איתם כלום (אגב, הקודמת הייתה 80 B)  .

אכן אינפלציה גנדרנית.