משחקים באבא ואמא

מאוד ארוך. הוא התחיל מוקדם מדי ודרש ממני כוחות נפשיים שלא הייתי בטוחה שיש לי. אבל זה היה חשוב והכרחי מדובר היה בעניין של חיים, מוות וסבל. כמו שאתם מבינים אני לא רוצה לכתוב בדיוק מה קרה.

(אבי, מכאן ואילך זה פוסט בנות, ראה הוזהרת).

אחרי זה נסענו יחד לסידורים ועצרנו בקניון איילון, שם נכנסתי ל-ML (שם יותר מתאים למתאים לי הוא XL אבל לא משנה), לבשתי את החיוך האשם שלי, והמוכרת הבינה שאנחנו בהתרחבות. היא הייתה פשוט גרועה. למרות שבפירוש אמרתי לא ורוד, לא מקושקש היא התעקשה להראות לי ורודים מקושקשים ורק כשכבר היינו עם שתי חולצות (שרוול ארוך, מבד דק כמעט שקוף) ליד הקופה היא נזכרה במבצע הטי-שירטים של שלוש במאה. אני בפירוש ביקשתי טי-שירטים קודם לכן, איך היא פספסה את זה. טוב נו.

העניין עם החולצות שלהם הוא שהן נראות רגילות (צריך להוריד את התווית המפלילה של for2 מצד הבגד) אבל לא צמודות באיזור הבטן והמותניים, להיפך הן אפילו קצת יותר רחבות שם אבל ממש בטוב טעם, אם לא הייתי יודעת שהן לא חולצות רגילות לא חושבת שהייתי שמה לב. יש בצווארון V ומעוגל ומגוון צבעים (כן גם ורוד שהוצע לי ראשון). נראה לי שאקנה עוד שלישייה בהמשך השבוע. וגם הצטרפנו למועדון שלהם "29 ש"ח בתמורה ל-10% הנחה, אין כפל מבצעים".

בשלב הזה כבר הייתי רעבה, ועלייה בסולם הבחילות הייתה מהירה ועקבית. נסענו למסעדה החביבה עלינו באזור ומזמן לא ביקרנו בה. אכלתי מרק, קצת לחם והיו צריכים לארוז לי את הקיש כי נסתמתי מהר. ברגע שהגענו הבייתה הקאתי הכל (הוא שמע את השטף ואמר שחשב שאני מורידה את המים). אתמול היה כל כך מבולבל ששכחתי לקחת את מנת הכדורים היומית שלי עם ארוחת הצהריים, יכול להיות שהקאתי כי לא קיבלת את מנת ה-B6 היומית שלי (כאמור 2000% מהנורמלית :)).

כל מיני מחויבויות שלנו לסופשבוע התבטלו, שזה מצויין. מזמן לא היה לנו סופשבוע שבו פשוט יכולנו לנוח בבית ואחרי אתמול אני כל כך זקוקה לאחד.