משחקים באבא ואמא

לבחילות שלום. מה שאומר שאני נאבקת לעשות בכל זאת דברים שתכננתי למרות שקימה מהספה והליכה בבית כרוכים בשכנועים רבים של כל האיברים הנוגעים בדבר.

אם אני לא חייבת לעשות דברים אני לא עושה אותם. הם צריכים להיות ממש חשובים כדי שאטרח. אפילו פעולת לקום לשרותים נשקלת בכובד ראש, מה יהיו ההשלכות אם לא אלך וכו'.

דברים שקודם הייתי קופצת לעשות, רצים לי בראש, מקווים להגיע לראש סדר העדיפויות החדש שלי ונדחים לתחתית הרשימה. כן, יש לי בלאגן בראש.

חלק מהדברים אני מבקשת ממנו. אני שונאת את זה. אני רוצה לבד...

הגיוני שיהיו לי בחילות כמעט רצוף לאורך כל היום? לפעמים יש הפוגות קלות וירידה בדרגת הבחילה, לוקח לי כמה דקות לשים לב לזה בכלל ואז אני עוצרת להתמוגג על זה. כמי שגר בתוך רמקול ופתאום יש שקט שהוא יודע להעריך.

מקווה שמחר ארגיש יותר חזקה, אני צריכה להתייצב בעבודה למשמרת בוקר.

כל עניין הלהרגיש לא משהו ממש מפריע לי להיות מוקסמת מהעובדה שמתפתח בתוכי אדם חדש.

מה שלומכם? :)