משחקים באבא ואמא

היום בקניון תפסתי את עצמי בוהה בנשים בהריון, בנשים עם עגלות, בתינוקות שבעגלה. גם לנו יהיה כזה...

יש נשים שהריון נראה להם יפה וטבעי (אני יודעת שזה יפה וטבעי) אבל, זה לא מפריע לי להתבלבל (בהעדר מילה טובה יותר, אודיסאוס?) מהבטן המתעגלת שלי. הריון ברוב הסרטים שצפיתי בהם (אימה, מד"ב ולא דרמה וכו') הסתיים אמממ.. מעניין ואין לי הכרות אישית עם הריון, תמיד נראה לי כל כך רחוק, ובכן עכשיו זה קרוב :)

אתמול סיפרתי לו שאני צריכה להפסיק להתייחס להריון בתור משהו שצריך לעבור בדרך לילד, אני יודעת שיש נשים שממש נהנות מלהיות בהריון. לא מזמן פגשנו מישהי (לא דתיה) שיש לה שלוש עשרה (!) ילדים, היא ממש אוהבת להיות בהריון, מה שקורה איתם אחרי ההמלטה פחות מעניין אותה...

אני יודעת שיש נשים שנהנות מתשומת הלב, מההתעניינות. שלא מפריע להן שיגעו להן בבטן. אני לא חושבת שאני שייכת לקבוצה הזו של נשים. אני חושבת שזה משהו אישי מאוד, ולא עניינו של אף אחד. חבל לי על מי שינסה לגעת לי בבטן וימצא עצמו עם יד שבורה (בכמה מקומות). אני לא אוהבת את המחשבה על המבטים של אנשים בשלבים שבהם ההריון יהיה ניכר יותר. אני יודעת שיש גם נשים שיודעות להסתיר כרס ולהדגיש חזה שופע וכו' אבל אני איני כזו :) אני גרועה בלהסתיר "פגמים" שלא לאמר ההיפך...

טוב די, כשנגיע לגשר נעבור אותו.

הלכתי לישון.