היום בבוקר ראינו אותו/ה, אם הגניקולוגית לא הייתה מסבירה לנו לא היינו יודעים שזה זה :) היה ראש וגוף והיא אמרה שהוא מנופף לנו לשלום ושם יד על הראש. נורא התרגשתי. גם הוא/היא כמוני, לא אוהב/ת להצטלם והתחמק/ה. יש לי בן-אדם קטן בבטן, ארבע סנטימטרים, מוקפים בבטן שגידלתי, כמו שהרופאה אמרה, השאר זה שלך...
בדיוק נגמר לה הנייר אז קיבלנו תמונה אחת עם קיפול (מאוחר יותר אני אצלם ואעלה לבלוג). היא החליפה דפים, והיינו בטוחים שעכשיו נעשה לו/ה בוק, אבל זה היה בשביל מי שתכנס אחרי.
העברנו לרופאה ניירת מההמטולוגית שמספרת לה על הטלסמיה מינור שלי. סיפרנו לה שהתחלתי את ההריון עם פריטין 5.9 (ברזל, אצלי צריך לעשות בדיקה נוספת לפריטין כל חודש, כי ההמוגלובין נמוך טבעי ולא מייצג) ועכשיו אני ב-11 שזה בתחום הנורמלי. אני לוקחת כדורים כבר חודש ונראה שהוא נספג יפה.
דרך אגב, שאלנו, ועדיין אי אפשר לשמוע דופק עם סטטוסקופ.
והכי חשוב, ביומיים האחרונים יש הקלה ניכרת בבחילות (כמו שהחברה הכי טובה שלי הבטיחה וקיימה)