משחקים באבא ואמא

אני עייפה. מאוד. ירדו לי דמעות בבוקר כשיצאתי לעבודה, זה לא שרע לי שם להיפך, אבל רק המחשבה על הנסיעות, ועל לעשות משהו התישה אותי. אז פוסט ולישון.

אתמול בערב נסענו לבדיקת שקיפות עורפית (קישור אינפורמטיבי), נכנסנו והפקידה שלחה אותי מיד לשירותים (נראה שבגלל שהם לוחצים על הבטן כבר ברח למישהי, לא נעים) אמרה שנשב ושיקראו לנו.

ישבנו וחיכינו שיקראו לנו, לא קראו לנו.

הוא הלך לשאול אותה מה קורה והיא אמרה, אמרתי לכם להרשם בחדר 2.

מה פתאום, אמרת לנו לשבת ושיקראו לנו. לא נחמדה בכלל.

בזמן שחיכינו יצא מישהו מאחד החדרים, קיוותי נורא שהוא לא הרופא שלי, הוא היה כפוף כזה... לשמחתי הוא לא היה הרופא.

הרופא האמיתי שלנו היה נחמד מאוד, הסביר לנו קצת על מקור הבדיקה (אנגליה) רצה להוריד לי שנים מהחיים "נולדת בשמונים ו".

הייתי לחוצה לפני הבדיקה וגם במהלך הבדיקה, נרגעתי קצת שהוא אמר שהתוצאה תקינה ושאפילו רואים עצם אף.

מצד אחד היה מאוד מרגש לראות את הבן אדם (או בת חוה) בגודל 5.5 ס"מ עם ראש, בטן ידיים ורגליים מסתובב/ת לי בבטן. מפנה לנו גב, מראה לנו בטן, מוחא/ת כפיים. הרופא אמר שהוא מהמר על בת, אבל עדיין אי אפשר לדעת (מה שלא מפריע לו לחגוג :))

מצד שני ממש לא נעים לי הבדיקה עצמה, החשיפה הזו. אני יודעת שזה המקצוע שלו. אבל עדיין.

היה לי קצת לא נעים מהרופא ששאל אם קבענו תור לשקיפות ולמתי (30/4/2006) רק כשאמר לנו להתראות אחרי החגים הבנתי שהוא חשב שנעשה גם את הסקירה אצלו... הגעתי אליו (הגניקולוגית המליצה) רק כי לא היה מקום אצל הגניקולוג של החברה העשירה שלנו.

אחרי הבדיקה כאבה לי קצת הבטן :( הרגשתי כאילו דרכו עלי.

מחר אני צריכה לעשות את הבדיקת דם שמשכללים עם השקיפות (ותודה לנוכלת שהסבירה לי עליה).