משחקים באבא ואמא

התקשרה אלי עכשיו מישהי מסניף אחר של העבודה שלי, היא התחילה את השיחה ב"דבר ראשון מזל טוב על ההריון", אני לא סיפרתי לה. אני לא מחבבת אותה בכלל, אני בקושי מדברת איתה. אני יודעת מי סיפר לה, למרות שבפירוש ביקשתי שלא, שוקלת להתעמת עם המלשין... ממש מפריע לי שהיא יודעת משהו כל כך אישי עלי לפני שממש חייבים לספר.

ה"דבר השני" שהיא התקשרה בשבילו היה לבקש ממני להתנדב לעשות משהו שיגזול ממני את כל הזמן הפנוי והלא פנוי ומעט הכוח שיש לי בשבועיים הקרובים (לפחות) (פרוייקט ליום לילה, שבת וחג, בחיי שאני לא מגזימה), היא ניגנה על הרגשות שלי ב"אם את לא תעשי את זה אף אחד לא יעשה". חמוֹרה - אם כל כך אכפת לה, למה שהיא לא תעשה את זה, במקום לזרוק את זה על אחרים ולגרום לי להרגיש רע. ממש חצופה.

נראה לי שאנשים מתחלקים לשתי קבוצות ברורות, האחת אלה שלא מבינים למה אנחנו לא משוויצים בהריון ולא מסתובבים עם מגפון ומספרים לכל דבר שזז, והקבוצה השנייה (בד"כ אחרי הריון או במהלכו) שמבינים שהעניין יותר מורכב.

ספרתי, עד כה סיפרנו סה"כ ל-29 אנשים, כולל משפחה (לחברים הכי טובים, לחברים שילדו לאחרונה ואפשר להתייעץ איתם, עבודה שלי, ההורים שלנו). בחג בטח נספר לקרובי המשפחה נוספים שיהיו בסדר.

העניין הזכיר לי שיחה שהייתה לי עם בלש פרטי (אל תשאלו).

הוא שאל אותי, אם יש לך סוד שרק את יודעת עליו הראה אצבע אחת, (ראו איור א') וסיפרת למישהו, כמה אנשים יודעים עכשיו, הראה שתי אצבעות (איור ב')? ידעתי שאני אמורה לענות שניים, אז אמרתי שניים והוא אמר אחד עשרה :)

אגב, אני ממש ממש רעבה, הולכת למקרר וחזרה, פותחת וסוגרת את הדלת, לא בא לי לאכול כלום, אבל נראה שאני צריכה אוכל (ושתייה).

 

המצולמות נמצאו בגוגל - כרגיל התמונה מקשרת למקום שבו מצאתי אותה.