משחקים באבא ואמא

נתחיל בעדכונים, חבר שלו אמר שאני שמנה, לא במילים האלה, יותר משהו כמו "אתם צריכים לספר כי כבר רואים, מי שראה אותה קודם ועכשיו יבין." זה המקום לשאול אתכם, הקהל האקראי והאובייקטיבי שלי, אם מישהי שאתם מכירים (לא חברה טובה) הייתה פתאום משמינה ואולי אפילו קצת בליטה, ומתלוננת על אנמיה וחולשה בכלל, ואתם ממש חושדים אבל נראה שלא בא לה לספר. הייתם כועסים?

מאז הסדר סיפרנו לעוד מלא אנשים, עוד כמה חברים שלו, ידידה שהוא סיפר לה בטלפון בלי להתכוון ואז התקשר אלי להגיד שאסור לו לו לדבר עם אנשים בטלפון. הרבה (שניים) כבר ניחשו ברגע שאמרתי שיש משהו שצריך לספר להם.

הרבה פחות אכפת לי שכולם ידעו, אבל התנאי המינימלי לידיעה צריך להיות אנשים שאנחנו לפחות פוגשים...

יש הקלה משמעותית בבחילות, מדי פעם הן מזכירות לי את קיומן, אבל יש לי הרבה זמנים נקיים ביום. כנ"ל לגבי הקאות הפתע. רואים את האור בקצה המנהרה.

בזמן האחרון אני משוטטת קצת בפורום הריון בתפוז, מישהי שאלה על בדיקת דם וטלסמיה ושפכתי עליה את כל מה שאני יודעת, בליווי כסת"ח למניעת תביעות של - כמובן שצריך ללכת לרופא אמיתי ולוודא שזה באמת מה שיש לך.

אני לא כל כך אוהבת פורומים, נראה שהם מגובשים ושכולם מכירים אחד את השני, ולי אין כוח לעקוב מי באיזה חודש ולמה.

הרושם הראשוני שקיבלתי היה שרובן שם על סף לידה בשבועות מתקדמים, יותר מדי הורמונים לטעמי, שלא לוקחות ברצינות את ה"חדשות", כי אין להן ,איך אומרים בפרסומת של דיסקונט - ותק (מעבר לים - אתם לא מפסידים כלום). אבל קריאה מעמיקה יותר גילתה גם שבועות חד ספרתיים (עקפתי אותן :)) שרק גילו את ההריון, מבוחלות מבולבלות (נשמע מוכר).

הכעיסה אותי מישהי (אני חושבת שהיא מהמנהלות/יועצות (נו, כינוי מודגש), למדה שיאצו) שכתבה שהבחילות וחוסר הנוחות מעידות על כך שהאישה לא משלימה עם ההריון, או משהו טיפשי שכזה, נו באמת.

היה בפורום שרשור משעשע על ספורט בהריון שבו מישהי שאלה אם ללעוס מהר נחשב לספורט, ואחרת התעניינה אם לטפס על הארונות כדי להשיג שוקולד זה ספורט, או לחילופין לפתוח ולסגור את המקרר... :)

מה לא בסדר בתמונת המסך הבאה...