ביום שישי בצהריים אחרי העבודה, הייתי צריכה לנסוע לסידורים מעיקים, למסור דברים מסויימים במקומות מסויימים (מידור). גררתי את עצמי ממקום למקום, בתחנה האחרונה קרץ לי מכשיר האולטרסונד שלהם (אולי מוסד רפואי, אולי מעבדת סטודנטים - אל תנסו לנחש).
לא יכולתי להתאפק, שאלתי את מי שנמצאת שם (אני בקשרים ממש טובים איתם) איפה הג'ל, האחראי היה נבוך וברח החוצה. הדלקתי את המכשיר (יש לי גישה שם למכשור, למחשב ולמה שצריך) בהנחה שאין סיכוי שאראה משהו, בעיקר כי אין לי הכשרה מתאימה, שמתי קצת ג'ל בבטן התחתונה (למתעניינים, לא הורדתי מכנסיים) ועברתי עם המכשיר על האיזור. לתדהמתי ראיתי אותה על המסך, זזה לה, ראש, עמוד שדרה, רגל.
כל כך התרגשתי !
(גם זו שהייתה שם התרגשה נורא).
נכון, זו לא פעם ראשונה שאני רואה אותה (בסקירה ראו הרבה יותר פרטים) אבל הקלות הבלתי נסבלת של לראות אותה בעצמי הייתה נפלאה.
זה היה מאוד אינטימי בלי לחץ של רופא/ה. אחר כך חשבתי גם על זה שאינטואיטיבית במקום למרוח את הג'ל על כל הבטן, מרחתי אותו בנקודה מסויימת (צד שמאל למטה) ושם היא הייתה. אני יודעת איפה היא :) יכולתי להמשיך כמה שרציתי.
ניסיתי לחשוב למה דווקא האולטרסאונד הזה ריגש אותי יותר מהאחרים. העובדה שאני יכולה בעצמי לעשות לה ביקורות פתע, בלי להזדקק לרופאים עשתה אותי מאושרת מאוד. הסברתי לו כשחזרתי הבייתה שזה כמו ההבדל בין לראות חיות בגן חיות (כשאני יושבת על הכיסא ההוא אצל הגניקולוגית) לבין לראות אותם בסוואנה באפריקה (אולטרסאונד עצמי, בסביבתי הטבעית).
ברור שאני מתכוונת לבקר שם יותר (זה ממכר) !
בפעם הבאה אני אביא אותו איתי ונצלם את המסך.
דרך אגב, אנחנו כבר בשבוע 16 :) !
(יכול להיות ששיניתי פרטים לא חשובים כדי לטשטש את זהותי. או שלא (רדופה :))