אנחנו באמצע הדרך. זה כל כך מרגש. שבוע הבא אני הולך לצבוע את החדר. יש לי חבר שרוצה לעזור אבל הוא לא מרשה לי לעשות דברים מוזרים מידי. הוא אומר שנגדל אותה כמו שכולם גדלים וניתן לה לצבור שריטות בזמנה החופשי ועל פי בחירה. הצלחנו להגיע להסכמה שהחדר לא יהיה ורוד אבל גם לא בצבעים מוזרים אחרים אלא שנצייר על הקירות דמויות דיסני שגם ככה אני מאוד אוהב אז אם היא תאשר נרוץ עם זה.
כמובן שהוא לא יודע איזה דמויות דיסני אני רוצה...
יש לנו כמה דברים שצריך להוציא מהבית, ספציפית מהחדר שיהיה שלה, אני מקווה שביום ראשון יקחו אותם כך שנעמוד בלוח הזמנים שלנו.
ביס יש פרסומת מטומטמת - "אוהבים את סופרנני, אבל בין לכם ילדים? יס מקס יקליט לכם את התכנית בזמן שאתם... (כאן האותיות קופצות)...עובדים על הילד הראשון" וואו, כל כך דבילי.
אני מודה שראינו פרק של סופרנני, אנחנו תוהים אם הילדים שמופיעים שם אמיתיים ואם כן, האם הילדים שלנו יגיעו למצב הזה. לכן צפינו בפרק, לראות את הפיתרון.
אני יכול להכנס ללחץ מזה, אבל אני זוכר שיש לנו עוד כמה שנים עד שנגיע לגילאים שמופיעים שם.
באופן כללי אני רגוע, אבל מידי פעם קופץ לי משהו לראש - איך היא תסדר עם ילדים אחרים, מה יהיה בגן, מה אם היא תרצה לקחת טרמפים, איך אני מכיר לה אלכוהול ודואג שהיא תהייה אחראית...וכאלו.
חודש הבא צריך ללכת לעבור על חנויות ומוצרים ולראות מה אנחנו רוצים להזמין. צריך למצוא גם בית חולים, אני תוהה אם לקחת בית חולים ממש קרוב שאני לא בטוח לגביו או בית חולים קצת רחוק יותר שחברים שלנו היו בו.
אררררג. כל כך הרבה החלטות.
מצד שני, אחרים גם עשו את זה אז אין מה לדאוג יותר מידי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: