היומיים האחרונים היו מעייפים מאוד אך מספקים, הסתובבתי מהבוקר עד הערב, אתמול עבדתי משמרת בוקר ומשם לפגוש חברות, סטודיו סי לאימון של 3/4 שעה מתישה ביותר ולקינוח הגיעו אלינו חברים, לא החזקתי מעמד עד סוף הסרט, בחצות פשוט נעצמו לי העיניים וזהו.
היום חזרתי מהעבודה למיטה, קמתי רק עכשיו, והנה אני מעדכת אתכם אחרי שהוספתי תמונות לפוסטים שלו.
בזמן האחרון הפכתי לרכושנית בענייני אוכל, הוא הכין לנו ניוקי עם רוטב עגבניות, בכמות שאמורה להספיק לשני אנשים רעבים. סיימנו לאכול. נשענו אחורה, כשלפנינו שתי הצלחות הריקות, נשארתי רעבה ובלי להתבלבל אמרתי לו "הייתי צריכה לאכול גם את שלך". הייתי המומה מזה שהמשפט האגואיסטי הזה יצא מהפה שלי. הוא לעומת זאת עודד את זה ואמר "זו צורת המחשבה של השורדים".
עוד מקרה שקרה, היו לי מלפפונים (לא חמוצים :)) חתוכים לעיגולים בצלחת, ואחיו בתמימות לקח מזלג ו"גנב" לי אחד, פעולה שבימים כתיקונם לא הייתה בעלת כל משמעות, אבל עכשיו, עקבתי בעיון אחרי המזלג המתקרב ובמבט עוין המשכתי לעקוב אחרי פרוסת המלפפון המתרחקת ונעלמת במורד הגרון שלו, כשכל המוח שלי צועק "זה שלי"...
מכיוון שעדיין יש בי ולו שביב קטן של מחשבה עצמאית, ידעתי שזה מוגזם לא עשיתי סצינה ולא דרשתי ממנו את החתיכה או פיצוי. אבל המחשבות היו שם.
בסוף אני עוד יאכל עם מרפקים על השולחן כמו בכלא (אני בוגרת אוז :))
זו שעובדת איתי טסה בקרוב לחודשיים למקומות אקראיים באטלס, כרגע יש מישהי בחפיפה אצלנו, היא נורא נחמדה ולמדה את הדבר הכי חשוב שזה לעשות במקומי את כל הדברים הפיזיים ולהשאיר לי ניירת ומחשב. אני רק חוששת מזה שיש לה עבודה נוספת ולא יודעת איך היא תצליח לתמרן בין שתיהן. מה שבטוח זה שאין לה את הגמישות שיש לנוכחית, שהייתי מתקשרת אליה עוד באותו היום ומבקשת שתחליף אותי (בימים קשים במיוחד). אנחנו בונים עליה שהחליף אותי לחופשת לידה.
זהו עדכונים להיום.
תהנו מהשבת.