בשבוע שעבר ביום חמישי הייתי באימון הדו-שבועי שלי בסטודיו סי. פעם רביעית שאני מגיעה, פספסתי מפגש אחד, אבל מסתבר שכולן פיספסו (חוץ מאחת) כולל המדריכה. תוך כדי שאנחנו מתאמנות ניגשת אלי המדריכה ואומרת לי "מה קרה שאת בשקט היום?" המומה אך מחוייכת שאלתי אותה "אם בדרך כלל אני ברעש". אז נכון שאני סופרת בעשר, עשרים... ומעירה הערות כשצריך (כמובן) אבל חשבתי שרק אני שומעת אותי :)
בשבוע שעבר התלוותי אליו לקניות בסופר, עבר בשלום למעט אירוע טמטמת אחד (קישור חובה). חלוקת התפקידים הייתה ברורה, הוא שם את המוצרים על הסרט הנע, הקופאית מעבירה את הבר קוד ולוקחת מאיתנו כסף ואני שמה את המוצרים בעגלה. הבעייה - שמתי מוצרים בעגלה בלי שקית... אבטיח, שוקו ועוד. לא חשבתי על איך אנחנו אמורים להעלות אותם הבייתה. הוא ביקש שלא לעזור לו יותר. לא צריך...
אני לא יודעת מתי כדאי שנתחיל: לבדוק ולבחור בית חולים, חברה לשמירת חלבון עוברי (כנרא תא לחיים), קורס הכנה לללידה וכו'
כרגע נראה שנלך על ליס-איכילוב, הרופא מהסקירות מערכות שלנו שם.
אתמול עשיתי עוד בדיקת דם, ערך כדוריות הדם הלבנות (WBC) שלי קצת גבוה מה שמעיד על קצת דלקת, במה הגוף שלי חושב שהוא נלחם, והאם הוא צריך עזרה...
הבוקר ביקרנו בטיפת חלב, היה מעייף, הייתי לא מרוכזת ועניתי קצת לא לעניין כשהיא שאלה אם יש לי בחילות אמרתי "לא" והוא הזכיר לי שעדיין יש לי קצת ושהקאתי לפני יומיים (אין מה להשוות לשליש ראשון)... נראה לי שחשבתי שהיא מציעה לי בחילות ואז התשובה המיידית הייתה לא תודה.
עליתי 2 ק"ג בחודש האחרון, האחות המליצה לי לאכול ארוחות קטנות יותר ולאט. בדרך חזרה משם עברנו במאפייה וממש הססתי אם לאכול את הסמבוסק פיצה עם ביצה קשה, אבל ברגע שהוא היה בידי הגורל שלו נחרץ.
אין חדש באשר לתוצאות בדיקת החלבון עוברי שעשיתי. מחדל.
שבוע 24
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: